קהילת המנחמים של דביר עמנואל עמנואלוף

-	גבעת זאב 21/4/09
דביר היקר

דביר נולד והתחנך בירושלים, בתיכון למד בבית הספר "אור תורה" ברמות במסלול הסיירת התורנית. היה חניך ומדריך נערץ בתנועת בני עקיבא בסניף גבעת זאב. אהב מאוד טבע וארץ. בסוף התיכון החליט להצטרף לישיבת הסדר בנתיבות 'אהבת ישראל' – ישיבה ששמה מעיד על אופייה ועל אופיו של דביר – בישיבה הקטנה והצנועה למד שנתיים. בשנתו השניה בישיבה, אביו - נתנאל ז"ל נפטר לאחר מחלה קשה. בין שיעורי הלימודים בישיבה, הוא עסק בהתנדבויות שונות: חנך נערים, שמר במשמר האזרחי, עזר באיסוף מזון למשפחות נזקקות .וגם קרא ספרי מורשת קרב שונים. גם כשהיה רחוק מסניף בני עקיבא ומהחניכים, המשיך לשמור איתם על קשר ושלח להם צ'ופרים לעידוד. למרות שהיה לדביר פטור משרות קרבי, החליט לעזוב את מסלול ההסדר ולהתגייס לחה"ן גולני .שם בלט בהצטיינותו ונשלח לקורס מכי"ם, לאחר מכן הושאר כמדריך בקורס זה וסומן לקצונה. הוא סרב לצאת לקורס קצינים ללא פעילות מבצעית ועל כן קיבל תפקיד של סמל בצוות חיילים, אותם הוביל במלחמה האחרונה. גם בבית, דביר לא הפסיק ללמוד וללמד. לאחר שנתוודע לספר 'נשמת המשנה' ולמד אותו לבד, התלהב ויזם לימוד משותף איתי. מידי שבת בצהריים (כשהיה מגיע הביתה) היינו לומדים ביחד לאחר סעודת השבת, למרות הכבדות והעייפות של שבת בצהרים, לא ויתרנו: ישבנו יחדיו ולמדנו ותמיד גלשנו לענייני אקטואליה שבבית ובכלל. המשנה האחרונה שלמדנו ביחד הייתה המשנה שעסקה במשמעות המצוות שבמסגרת המשפחה ובהשוואה למקור נוסף הייתה הדגשה על יחסי אבות ובנים ועל ההדדיות שבמערכת היחסים במשפחה. "כל מצוות האב על הבן... וכל מצוות הבן על האב..." (קידושין פ"א מ"ז). ולא בכדי: נתנאל ודביר ז"ל - אב ובנו היו קשורים ומחוברים זה לזה ונדמה כי משנה זו נכתבה עליהם. נתנאל מילא את חובתו כאב כלפי דביר, על כל המשתמע ממשנה זו, ודביר מילא את תפקידו כבן מול אביו בחייו, בחוליו ובמיתתו (דביר שמח שזכה לקרוא את קריאת "שמע ישראל" ברגע פטירתו של נתנאל), ולאחר שנתייתם מאביו המשיך למלא את חובתו כלפיי וכלפי כל המשפחה מסביב. כנראה שנתנאל ודביר רצו להמשיך את ההדדיות הזו ביניהם לנצח! הפרק שלמדנו מסתיים בחזון כללי של קרבה בין אבות לבנים, המשך השושלת והמסורת. דביר ידע שהוא ממשיך את המסורת, הוא ידע את החובה שלו כלפי הקב"ה, כלפי הוריו וכלפי הארץ בה נולד . הוא החוליה המקשרת! כעת , כשדביר איננו , מוטלת עלינו האחריות להמשיך את השושלת וללכת בדרכו: דרך האמונה , התורה והעבודה .