קהילת המנחמים של תמי קוצר

1950 - 2009	נעמי גל 21/7/09
חברת ילדות

ויקי אהובה, היית חברת הילדות הקרובה והיקרה שהיתה לי אי פעם. פאולה, אמך, היתה כמו אם שנייה ולפעמים ראשונה עבורי. היינו שכנות בילדותנו אבל גם כשעברת, כילדה, לתקופה קצרה לחיפה, לא נפרדו דרכנו. היית אמיצה להפליא ולעולם לא אשכח איך גזרת את כל שערך היפה כמעשה התרסה כשהיית בת שתים-עשרה. זוכרת אותך עומדת על פי תהום על גשר ליד אשדות יעקב בלי פחד. גררת אותי לגדנ"ע אוויר ויחד בנינו טיסנים ובילינו חופש גדול אחרי חופש גדול בתל-נוף. אפילו הידבקת אותי בחלום הילדות שלך: להיות טייסת. דרכינו התפצלו אך פגשתי בך שוב בבית החולים "הדסה" כשאמך נלחמה, ללא הצלחה, על חייה. ואחר כך שוב, כשזאביק היה תינוק ואני הייתי בהריון עם אריאל. ושוב נפרדו דרכינו עד שעברתי לגור בחיפה, בשנה האחרונה שלי בארץ. היד רעדה לי כשחייגתי את מספרך. לא ידעתי איך תגיבי. ואחר-כך היו דפיקות הלב בדרך לפגישה שלנו, במרכז הכרמל. אבל הנס קרה והצלחנו להחיות את החברות המופלאה שלנו. קצת כעסת כי "השתמשתי" בסיפורי הילדות שלנו בספרי "לילית" אבל סלחת כי היית גדולה ונדיבה. בפעם האחרונה בה ביקרתי אצלך היו לנו כמה שעות ביחד, לא מספיק, אבל השארת את חיוכך ואת אומץ לבך - לכל מי שזכה להכירך. חבל שלא היו לנו יותר שנים ביחד, אבל אני מוקירה לך תודה על השנים שנתת לי ועל שהיית חלק כה משמעותי מחיי. שלך תמיד נעמי