|
הסרט לזכרו
|
אילת גרינברג
26/4/12
|
|
|
אתמול צפיתי בסרט לזכרו של ניסן והתרגשתי עד מאוד.
סבתא שלכם מדהימה והזכירה לי את סבתא שלי שנפטרה לפני שנים רבות,
אני מחזקת את ידכם ומשתתפת בצערכם ומאחלת לכם שמשפחתיכם תתרחב ויתווספו לה המון המון נכדים ונכדות.
|
| |
|
ניסן
|
עדי
14/4/11
|
|
גם ביום הזה
|
ניסן,
גם ביום הזה אתה כנראה שם, כל כך רחוק ולא מוחשי ובכל זאת נורא מורגש בתא מסוים, בנים אחד, במקום כזה שרק אתה יודע איפה הוא נמצא.
כל כך רוצה לעלות לקבר שלך ולא יכולה, לא תמיד יש את האומץ להסתכל לאמת בפנים ולחטוף את המכה הזאת. צריך כל כך הרבה בשביל דבר שקרה לפני כמה שנים, אבל בתחושה זה כמה דקות. זה הכל פה, וחי.
יש דברים שאתה לא מוכן להם. אתה יכול לקרוא, אתה יכול, עם כל הספרים שהיו לך בבית, עם כל התקליטים והדיסקים וההופעות הארצישראליות, עם ליר, עם הנשמה הגדולה ועם האוזן הקשבת, שגם בשתיקות היא היתה תמיד בתוקף אצלך..
רב הנסתר מהגלוי.. כל זמן שעובר אני מבינה את זה יותר. הקשר שהיה, היה מורכב וכואב... יום הזיכרון מתקרב.. איך עוברים אותו שוב, איך רואים שוב את המריא לעד ולא בוכים כל כך הרבה?איך רואים אותו, חי, נושם, מולי, אבל אי שם יש מציאות אחרת.. גם ביוםהזה.. המציאות הזאת שם. ואני לא יכולה להסתכל לה בעיניים. אתה לעומתי תמיד הסתכלת ותמיד ישר וחלק. יותר משסיפרת לי- השפעת עליי. ורק היום אני יכולה לדעת בדיוק איפה. ועל זה אני חייבת לך הכרת תודה וגם את ההספד הזה, שאולי אולי, יביא לתחילת ההכרה במציאות הזאת.
אני יודעת שאתה שם מסתכל, שואל.. אני מקוה שאתה במקום שטוב לך בו, ששקט לך בו.. ששלו, כמו השם שלך. לימדת אותי הרבה, ואני מצטערת שרק היום אני מבינה למה היית בחיים שלי ובאיזה תפקיד. אני כואבת שלא הבנתי לפני, ולא יכולתי לבוא ולספר לך שהיה לך תפקיד כזה.
תמיד נזכור אותך, ולמשפחה שאני אמנם לא מכירה "כמו שצריך"- גם ביום הזה, אני איתכם, כואבת ועסוקה מאוד בלחוות שוב את הכאב שיש במה שאין.
|
| |
|
שוב אני..
|
רחלי
19/4/10
|
|
|
משפחת שלו היקרה,
זו השנה השלישית שצפיתי בסרט המרגש "המריא לעד", וזו השנה השלישית שאני חשה רצון כה חזק לכתוב משהו, מה שאינו מתאים לאישיותי...
כל שנה ניסן מרגש אותי מחדש, כל שנה אני חשה ברצון להתקרב אליו , אולי כי השנים החולפות מחדדות בי זויות ומרככות אצלי גישה בוגרת יותר לחיים.
משפחת שלו משפחה מדהימה, גליתי בסרט הרבה ענווה ורגישות נאורה שחודרת לי לנשמה כל פעם מחדש.
מאמינה שתחושות חזקות אלו מתעוררות אצלי בשל תסמין "התל אביביות" שאני לוקה בה שנים רבות...
דמותו הרב גונית של ניסן, גישתו לחיים, רגישותו וערכיותו פתח את ליבי, ובטוחה שאם היתה לי ההזדמנות להכירו , לבטח הייתי מתאהבת בו..
מחזקת את ידיכם משפחת שלו היקרה , ומאחלת לכם הרבה ימים טובים ומאושרים.
|
| |
|
מקסים
|
יוני
19/4/10
|
|
|
ניסן יקר
באישיות שלך. באזרחות הפשוטה והלא יומרנית. במקצועיות שלך. עשית אותי אופטימי.
אופטימי במדינה שיש בה אנשים כמוך. אופטימי במקום שיש בו אנשים שלוקחים דברים ברצינות- בחיל האוויר, במשטרה (או בליצ'י :)
אופטימי באפשרות לחיים כפולים ושפויים. של שירות ביטחוני מלא ומסור, לצד חיי פאן של טיולי חו"ל ותחביבים מוטוריים, בלי שהעול האזרחי יעיב על השפיות היומיומית
אופטימי בידיעה שישנן משפחות כמו שלך עם יותם ושגיא וחמוטל ואוסנת. עם ההורים היפים והרגישים. עם הסבתא החד משמעית. בידיעה שישנן משפחות ישראליות כאלה שבזכותן כיף וטוב ובטוח יותר לחיות כאן
בבקשה יותם תגדל בשמחה את מיה. בבקשה חמוטל תאהבי את הקייצים החדשים שעוד יבואו לך. בבקשה אוסנת תשמחי בבחור שעוד יבוא לך. בבקשה הורים תשמחו בנכדים וביש. ובבקשה סבתא תחיי בשביל הנשארים
הרבה אהבה
יוני
|
| |
|
מקסים
|
יוני
19/4/10
|
|
|
|
ניסן יקר
|
| |
|
ניסן
|
יהודית
7/6/08
|
|
כאב גדול
|
|
מאז שראיתי את הסרט של המשפחות ביום הזיכורן כל הזמן חושבת איזה פיספוס לאבד בן , כאב וצער רב
|
| |
|
ניסן
|
רחלי
7/5/08
|
|
|
לא מכירה את ניסן.. אך התאהבתי בו ובמשפחתו מהסרט שהוקרן ביום הזיכרון.
כמובן, ש "ניסן שלו"היה עוד זיכרון עמום של עוד שם שנהרג.
הסרט מרגש , והצליח להיכנס לנבכי נפשי ועורר בי סקרנות והרבה אמפטיה לניסן, חייו וחיי משפחתו.
חבל, כה חבל , הרבה צביטות בכל חלקיי הלב.
בא לצעוק לשמים, "למממממההה?"
מחזקת את ידיכם, משפחת שלו. ומקווה שתדעו רק אושר נחת וסיפוק.
|
| |
|
הניסן שלי
|
עינת
6/5/08
|
|
|
עוד מעט ימלאו שנתיים לאינך. אוטוטו יום הזיכרון הפך להיות קרוב אליי גם .עדיין אתה חסר לי כל כך והזמן, הוא לא ממש עושה את שלו. רק מגביר את הגעגועים ומקשה על הצורך המוזר הזה לזכור. את תווי הפנים העדינים, את הרוך בעיניים, את הקול הייחודי , המלנכולי של ילד תמים שמנסה להתלבש בקול של גבר. היית חייב להוכיח לי שאתה אכן פיטר-פן? כמו שצחקנו על שנינו, רק שאתה נשארת באמת לנצח בן 36 מותיר אותי להתבגר לבד עם הקלישאה. ואתה, עם הרוך והקשיחות, עם התום וחוסר התמימות...והיכולת הכל כך בולטת שלך להקשיב ולתת מקום, לכבד את כאבו של האחר, איפה אתה עכשיו לכבד את כאבי...?
אצרף את תנחומיי למשפחה הכואבת , למרות שאני יודעת שאין, אין אפשרות לנחם. אפשר רק לזכור ולחגוג באהבה גדולה וגאווה את הילד-איש המיוחד הזה שניסן היה.
|
| |
|
ניסני שלנו
|
חמוטל שלו
23/4/07
|
|
מאחותך הקטנה
|
ניסני אהוב
דברים שכתבתי לך ושגיא הקריא היום בטקס יום הזיכרון. אוהבת ומתגעגעת כל הזמן...
היום ירד הגשם הראשון, שטף את הקבר שלך, חלחל אל תוך האדמה, אליך, לגוף היפה שלך שאני כל כך מתגעגעת לראות, לחבק. בטח אתה שמח שסוף סוף מגיעים אליך קצת מים מתוקים, אחרי כל המלח של הדמעות שנשפך עליך.
סוף סוף נגמר הקיץ הארור הזה. הקיץ הכי נורא בחיים שלי, הקיץ שבו איבדתי אותך. בכל מאודי רציתי שהוא יגמר כבר ועכשיו זה כל כך קשה. הקיץ האחרון שלך בעולם הזה, הקיץ האחרון שלי איתך.
אני עומדת בחוץ ונרטבת בגשם הראשון בסתיו הראשון שלי בלעדיך. זה כל כך בלתי אפשרי.... הדמעות זולגות בלי שליטה והמחשבה הבלתי נסבלת הזו שמעכשיו יהיו הרבה דברים ראשונים בלעדיך וגם הרבה דברים שניים ושלישיים...כל כך הרבה דברים...
מתנגן לי ברקע הדיסק של עידן רייכל, השיר- "מכל האהבות". תמיד הוא היה נשמע לי שיר על איזו אהבה נכזבת ומאז שאתה לא כאן אני מתחברת לשיר הזה ממקומות אחרים לגמרי.
אולי בעצם יש בכל תחושות האובדן דמיון רב לתחושות של אהבה נכזבת- כאב גדול על משהו שלא יתממש, שקיעה באיזו פנטזיה על מה שכבר לא יהיה, געגועים כואבים, אבל גם הרבה אהבה.
אבל האהבה הנכזבת הזו היא כל כך אכזרית, הזמן לא ירפא אותה ולא תבוא אף אהבה אחרת במקומה שתשכיח, שתעביר את הכאב. השיר ממשיך להתנגן שוב ושוב ושוב, כאילו בסוף יקרה משהו....
"כל רגע שנשמר- זיכרון ישן
וכל מה שנשכח עם השנים
כל שכבר עבר
האם תזכור אותם
האם תדע? אתה שם בכולם.
כל מכתב שלא נכתב
כל שנאמר
בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך
הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך
את מגע ידך.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך."
רוצה שתדע שאתה בכל מקום, כמו בשיר: "אתה שם בכולם". בכל הגשמים הראשונים והאחרונים, בכל הקיצים שלא אחווה איתך יותר, בכל הרגעים השמחים והעצובים. ואל תכעס שאני מאוד עצובה, תנסה להבין, זה לא שאני לא רוצה לעשות את מה שבוודאי היית מבקש זה פשוט מאוד קשה, אבל אני באמת משתדלת...
מתגעגעת ואוהבת בלי סוף
אחותך הקטנה,
חמוטל. (15/10/2006)
|
| |
|
עצוב לי
|
נילי בוגרת 114
22/4/07
|
|
פשוט עצוב
|
ניסו היקר,
אינני יודעת אם אתה קורא זאת מלמעלה אבל אני בטוחה שמשפחתך תקרא. נכון שלא היינו החברים הכי טובים בטייסת אבל עדיין נפגשנו לא מעט ודיברנו ושירתנו יחדיו.
הייתי בשוק שנודע לי מה קרה ועוד יותר שזה אתה, שהכרתי כל כך טוב שנה ועשרה חודשים. ולמרות שהשתחררתי מזמן
לא סלחתי ובטח לא שכחתי על הרצח המתועב שלך ושל משיח קרן, בן נעים, וגומז ז"ל בידי ערבים מרצחים מחבלים בני בליעל.
לא נשכח אותך. כואב הלב, כל כך עצוב.
אני מתכוונת בקרוב לעלות לקברך בצפון, לא שכחנו.
תנחומי למשפחתך, שלא תדעו עוד צער
יהי זכרו ברוך
|
|
|
|
|