|
יום הולדת 18
|
אבא
24/7/16
|
|
|
שלום אהובי,
כותב אליך בלשון הווה ובלשון של החיים בעולם הזה, כי מעולם אבל מעולם איני מרגיש שעזבת אותנו ולו לרגע.
היום, בצירוף מקרים נדיר או לא, אתה אהובי חוגג איתנו את יום ההולדת ה 18שלך ובמקביל מצויין גם יום האזכרה ה 10 לאי ההימצאות הפיזית שלך איתנו.
ואנחנו לא יודעים בדיוק איך לעכל את זה ובסופו של יום החלטנו שאנו בדרכינו מעדיפים להזכיר לעצמנו ולנסות לחגוג את יום ההולדת ה 18 שלך ופחות להתמקד ב 10 שנים - לנו לפחות זה נראה מאוד ברור והגיוני.
כל כך ברור לי איך היתה נראה היום, הפנים, השיער, הגוף, הלבוש, טון הדיבור , המדים עליך עם הנעליים הגבוהות, וכמעט הכל, רואה אני בברור את החיוך שלך מהול ברצינות של עומר בן 18, ואני גם אם אינך פה איתנו פיזית מלא באושר וגאווה שלא תתואר.
רוצה אני לאחל לך ילדי שתמשיך ללוות אותנו בדרכך שלך , להיות לנו אור בכל דרכינו , להוות עבורנו מלאך מיוחד משלנו שנמצא ושומר עלינו גם מבלי להרגיש .
נ.ב. - מדהים אותי מחדש כל יום איך אתה נמצא ברמה היום יומית בבית ברמה הזאת שכל הילדים מסתכלים , מדברים עליך גם מבלי שרובם הספיקו לראות אותך.
אנחנו אהובי -פשוט אוהבים אותך - הכי טהור שאפשר
מזל טוב
מכולנו.
|
| |
|
לא מפסיקה להתגעגע
|
אילנית קסוס
21/6/16
|
|
עומר
|
עומר ילד אהוב , כמה שאני מתגעגעת אלייך
מאז קרה האסון אתה כל הזמן במחשבות שלי , בכל טקס שאני נמצאת , בכל ארוע שקשור לאיתי , בר מצווה , טקס סיום לימודים וכו'... אתה תמיד תמיד מופיע במחשבותיי.
רגע לפני הגיוס של איתי , המחשבות עלייך הולכות וגוברות .
חנוקה מדמעות כל פעם שאני חושבת עלייך , סקרנית לדעת איך הייתה נראה היום , לאן הייתה מתגייס ובכלל מה הייתה עושה היום !!!
אוהבת אותך ילד מדהים שכמוך , מרגישה שאתה חלק ממני לא אשכח אותך לעולםםםםם
אילנית
|
| |
|
עומר יקר
|
מתגעגעת
10/7/11
|
|
|
במקום לחגוג בר מצווה כולנו נתכנס לאזכרה.
במקום לצחוק ולשמוח כולנו נזיל דימעה.
במקום לחבק וללטף כולנו נרגיש עד כמה אתה חסר.
עברו אומנם חמש שנים אבל הכאב לא חולף,הוא תמיד נימצא בפנים מחכה ללילה להתפרץ.
ואז אני בוכה בוכה את געגועיי בוכה את שנותייך בוכה והגעגועים כה גדולים
עומר היקר אתה חסר לי כל כך.
|
| |
|
הספד
|
רוני
24/7/09
|
|
|
עומר
אימא ביקשה מימני לכתוב משהוא עליך לאזכרה, אז התיישבתי לכתוב, ומייד עלו לי הזיכרונות, כיצד היינו משחקים יחדיו במשפחה, ויורדים אל מתחת לבלוק לשחק עם דניאל והחברים,איך היינו הולכים למינימרקט ביחד וקונים ממתקים, איך הייתה מסיע אותו על אופניך אפילו שהייתה קטן ממני כמעט בשנתיים,ואיך בכל פעם שהסתבכנו בבית הספר- היינו משביעים אחד את השני שלא לספר לאמא, ואכן אף אחד לא סיפר, נזכרתי גם איך ישבנו בימים המועטים שבהם ירד ברד בנהריה על החלון הגדול ומנסים לתפוס את הברד מבלי ליפול.ונזכרתי כמובן במריבות האין סופיות שהיינו רבים, על כל דבר, ובגללם לפעמים היינו חושבים אחד את השני לאחים מציקים, מעצבנים ואפילו לפעמיים לרעים, אך היום הדבר שחסר לי יותר מכל הוא הריבים האלה והמשחקים עם אח בן גילי, כמובן שעכשיו יש לי את נימרוד ברקת עמיחי,וכמובן גם אורייה, אבל הם לא אחים בני גילי, ולהם יש יותר אחד את השני מאשר אותי, לפעמים אני רוצה לבקש מאלוהים שיחזיר אותך אליי, ואף שואלת אותו מדוע לקח אותך ממני,אבל מייד אני חושבת שכל מה שקרה כנראה היה צריך לקרות ולא היינו מסוגלים לשנותו בשום דרך בעולם, לכן אני רק רוצה לבקש מאלוהים שישמור עליך, ולקוות שאתה נמצא כרגע במקום טוב מכאן, מקום בו אין מלחמות, אלימות,ומוות. לאחרונה אני מרבה לחשוב עליך בלילות, ואף לפעמים לחלום, אך תמיד בחלומות כשאנו יחד אני מבקשת ממך בסוף החלום להישאר איתי לתמיד ולא לעזבני לעולם, אך תמיד כאשר אני מבקשת זאת, אתה נעלם כמו מלאך מסתורי אל השמיים, ושם אתה אומר לי: " רוני, חכי לי, אני עוד אחזור"....ותמיד אני אומרת לעצמי, כמובן שאחכה, כי הרי אין לי לאן ללכת.לפעמים אני שואלת את נימרוד וברקת, האם הם זוכרים אותך? ותמיד הם עונים לי שכן, וכמובן, ואיך בכלל אפשר לשכוח, וברקת-שלא ממש הכירה אותך כי היא הייתה אז בת כחצי שנה, אומרת לי שאפשר תמיד למצוא אותך בתמונות שעל הפסנתר, ושמתישהו, יום אחד אתה תחזור אלנו ותאהב את כולם!
|
| |
|
עומר
|
מתגעגעים
5/1/09
|
|
|
בתקופה זו המחשבות והלב מחזירים אחורנית בזמן אל היום הנורא מכל , אל בשורת האיוב שקיבלנו.
הכאב הוא מוחשי וישאר איתנו עד אחרית הימים .
הגעגועים עזים ולא מרפים .
אי אפשר לשכוח לעולם ילד כמוך,אנחנו אוהבים אותך המון!!!
תשלח לנו ברכה עומר יקר, שלא יקטפו עוד פרחים מיוחדים כמוך לעולם.שלעולם שוב לא תיזלוג דימעה מעיני שום אמא .
אתה חסר לנו.
אוהבים אותך בלי סוף , איתי ואופק
ואם תוכל , בבקשה אשמח שתגיע לבקר שוב בחלומות שלי.
אוהבת אותך, אילנית
|
| |
|
יום הולדת עצוב עצוב
|
נועה
17/7/08
|
|
מלאך בן 10
|
עומר, הלוואי שיכולנו לחבק אותך עכשיו, הלוואי ויכולת לנשוף על נרות עוגת יום ההולדת ולבקש משאלה.
אתה בן 10 היום, ולא יכול לחבק חיבוק.
אוהבים אותך מלאך.
|
| |
|
לכם משפחה מדהימה
|
אוהבת ומחבקת
30/3/08
|
|
|
משפחה מדהימה!
נפעמתי והתרגשתי מהשיר המקסים שכתבתם.כל הכאב העצב והצער.....
למרות הכל אתם מנסים וממשיכים קדימה,אתם פשוט מדהימים!!!
אני מתבוננת בכם מרחוק,רואה את העצב העמוק בעיניכם אך גם את ניסיון ההשרדות היום יומי.
עד כמה עומר שלכם חסר!ולא רק לכם לכולנו.
המחשבה עליו היא יום יומית,ולרוב מלווה בהמון דמעות של צער.
אבל גם זכרונות מצחיקים עימו מקיפים אותי שוב ושוב,כמו המרדף שלו ושל חברו דניאל אחרי האווזים אשר היו בשכונה שלכם,ובחורך הרפסודה שבנה וכולו רטוב עד לשד עצמותיו....,
עומר מקסים אתה חסר לכולם.
|
| |
|
דגים עפים בשמיים-משפחת פיסחוב
|
איילת
29/3/08
|
|
|
בבוקר השכם התעוררתי,וחפשתי את המלאך.
בבית הריק,בשקט הזועק לנסות לאחוז בכנפיו.
מלאכי הצהוב,ירוק העיניים,צחוק וחיוך מלא טוב,
מלאך ששמו עומר,עם קסם של אור.
מלאך שלרגע לא נח,
ומתוך סערה בקייץ הלח,
את כנפיו הוא פרש והלך.
כי דגים עפים בשמים
ציפורים נושקות למים.
מלאכים קימיים רק לשמונה שנים
פורשים כנפים ונעלמים.
מלאכי,עומר שלנו,ממרומי על מביט על כולם.
אלוהים מוחה לך את הדמעות.
אם רק היה ניתן לבקש משאלה,לנסות אותך להחיות.
נשארנו אנחנו צדים חלומות,מנסים לשנות מציאות.
כי דגים עפים בשמים
ציפורים נושקים למים
זכרונו קמיים לחיים
ואנחנו מתים מהלכים.
אני שולחת לך אלפי נשיקות,זכרונות מחיים.
בקש עבורנו מיושה המרומים,בקש מעט רחנמים.
עשה שלא יהיו יותר מלחמות,
ודמעות לא יזלו על לחיי אמהות.
ים של פריחה,וצחוק ילדים
ושמש חמה תרצד בפנים.
כי דגים עפים בשמים
ציפורים נושקות למים
מלאכים חיים רק שמונה שנים
וזכרונות לנצח קיימים.
|
| |
|
ילד שלי...
|
רק שלך....
1/1/08
|
|
|
הזמן עובר.
הוא איננו נימדד בימיים,הוא איננו נימדד בתאריכים,הוא איננו נימדד בהספק,הוא נימדד בזיכרונות.
הימים עוברים במטרה ומציאת עיסוק אובססיבי שימנע חשיבה מיותרת.
אבל בכל רגע פנוי,בכל נסיעה המחשבה היא אותה מחשבה.
אנחנו עוברים ימים,מתוספים דברים אבל הכל ריק,הכל נותן לרגע מעט שלווה ולא יותר.
אני מתבוננת בילדים ומנסה לדמין אותך בתוכם,ילד צהוב,כבר בן תשע וחצי, רץ,צוחק ורציני כאחד.
מנסה לשער את גובך את מבטך חיוכך וכואבת, מקנאה בכל העולם.
מדליקה כל שבוע נר חדש ומתפללת לקום מהסיוט הזה לחזור לחיינו הקודמים,להשכיב אותך לישון עם נשיקה חמה וללחוש לך:,אמא אוהבת רק אותך...עומר שלי..".
|
| |
|
סובלת בשקט.... בשקט שבחסרונך
|
בשבילך אני פה- עומר
12/8/07
|
|
|
אני קוראת את מה שהורייך הספידו לך באזכרה כל פעם שאני נכנסת לפה, לאתר שלך.
וכואב לי..... והבכי המתפרץ כבר לא כל כך מתפרץ רק שתי דמעות זולגות להן באיטיות על הלחי.
ואני חושבת לעצמי... ונזכרת בחיוך הגדול שהיה עוטף אנשים רבים....
ואני נזכרת בשובבות העליזה והחביבה שגרמה לאנשים רבים לחייך,ולהודות על הרגע שהכירו אותך.
השובבות שמילא את המשפחה שלך, השובבות שמילאה את המשפחה שלי, השובבות שמילאה את החברים והחברות הרבים שהיו לך.
השובבות הזאת שהתמוגגה בין רגע, במשפט אחד, בנשימה אחת.
קשה לי לחיות בלי השובבות הזאת.... קשה לי לחיות בלי הצחוק שלך...
קשה לי לחיות בלי עומר...
וכל השנה פשוט סבלתי.... סבלתי מהשקט והחיסרון ששרר בקרבת משפחתך...
וסבלתי מהמבטים הכואבים של הורייך שהסתכלו בעיניי...
וסבלתי שלא קיבלתי עוד שיחה , עוד הזדמנות... רק לראות אותך בפעם האחרונה , רק לגעת בשערך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך...
ואני אומרת די לסבול.
ובאמת מנסה, אבל הלב עדיין שבור.... עדיין לא התרפא, מקווה שיתרפא....
אבל בכל שקט קטן שיש, בכל חלק ריק בגוף, בכל שתיקה , מופיעה דמותך.
גופי מצטמרר, עיניי מתכווצות והלב נשבר לו לאיטו....
ממשיכה לסבול..... אבל בשקט....
|
| |
|
יום הולדת לנסיך הקטן...
|
דרור פינקל
17/7/07
|
|
יום הולדת עצוב...
|
אני מתנצל בשם העולם האכזר הזה, שלא התאפשר לך לחגוג היום את יום הולדתך בחברת משפחתך ומכרייך האוהבים.
מקווה שנפשך שקטה ורגועה שם למעלה, שמור על כולנו.
|
| |
|
הספד מיום השנה
|
פסח פיסחוב
6/7/07
|
|
|
אזכרה.
חשבנו לעצמנו,מהי באמת אזכרה?,למי היא נועדה,ולשם מה. הרי נמצאים כאן היום בני המשפחה,החברים ,המכרים, והרי היום לא יום ההולדת שלך?.
סיפרו לנו שביום זה בעצם עומדים בפני משפט בעולם האמיתי. ואני שואל את עצמי מה אתה אמור להגיד במשפט?! שרכבת על אופנים בלי ידיים?,ששיחקת בשלוליות בחורף ונרטבת?.
היום,לאחר שנה שלא ראינו את עינייך הזוהרות ושמענו את קולך הצרוד, ולא חיבקנו אותך, אני מבין שישנם לא מעט דברים שאנו בעצם לא יודעים ולא מבינים והיעלמותך מהעולם הזה היא בעצם אחת התעלומות הגדולות שלנו.
שאלתי את רוני לפני כמה ימים אם היתה רוצה להגיע לכאן היום והיא עם האמת הפשוטה שלה אמרה:" שאני לא רוצה לחבר את עומר עם עצב ודמעות של אנשים". ועל כן רוני,החלטתי היום לדבר על "החיים".
-החיים הם לינוק עד גיל שנתים וחצי.
-החיים הםלהתחיל לדבר בגיל ארבע ועדיין להשיג כל מה שרצית עד אז.
-החיים הם להביא לטאות צפרדעים ,צבים ועוד.. לסבתא ולחשוב שהיא תתלהב כמוך.
-החיים הם לרכב על אופניים בלי ידיים כשהשיער מתנפנף לו ברוח.
-החיים הם להחמיא לשכנות על התסרוקת והאיפור ולגרום להן לאושר ליום אחד לפחות.
-החיים הם לשיר במקהלת האפרוחים גם כשיש לך קול צרוד.
-החיים הם ליצור ולצייר עם רוני כשאמא לא מרשה לצאת מהחדר.
-החיים הם לעשות מחנה על כל עץ שמזדמן לך.
החיים הם לרקוד ריקודי -עם עם רוני ואמא ואחר כך להגיד שזה,סתם.
החיים הם לשחק בפיצוצים מתחת לבלוק ביום שבת בין שתים לארבע.
-החיים הם לפרק ולברדק את מחסן הכלים של סבא ולדעת שבשבוע הבא הוא כביכול ישכח את זה.
-החיים הם לעשות קרבות גיו- גיטסו נגד סבתא.
-החיים הם לשגע את אמא כל היום ולדעת שבלילה היא תגיד שהיא אוהבת אותו הכי בעולם.
-החיים הם לקפוץ קפיצת ראש לבריכה כשהרגליים פוגעות ראשונות במים.
כן,אלה החיים עבורנו והחיים הם בעצם אתה עומר.
עומר שלנו,בפשטות זו ובמחשבה זו על החיים ועליך.
אני אסיים בתקווה ובידיעה שאנו עוד ניפגש ונדבר ונבין את העולם אולי במעט יותר מהיום.
אוהבים אותך
ברקת נימרוד רוני אמא ואבא.
|
| |
|
הספד מיום השנה
|
איילת פיסחוב
6/7/07
|
|
|
תמה שנת האבל הראשונה עומר שלי.
...ואנחנו ניצביםבמקום בו אחזנו בך בפעם האחרונה,מסרבים להאמין,מסרבים להתנחם,מסרבים לחיות את היום יום.
תמה שנת האבל הראשונה,ואתה חי בין המתים,ואנחנו מתים בין החיים.
תמה שנת האבל הראשונה,והשדות מוריקים,הגשמים מרווים,ואנחנו חסרים.
תמה שנת האבל הראשונה,וככול שהזמן נוקף כך רבים הגעגועים,והכאב איננו אפשרי.ואנחנו לא מאמינים כמה הוא קצר חד וכואב יכול להיות המרחק בין החיים למוות,בין אושר ליגון וצער ענק,בין חיוך לבכי תמרורים,בין חלומות ותקוה ליאוש גדול ושבר.
תמה שנת האבל הראשונה,ואנו רוצים לצעוק ולדרוש בך שוב,הלוואי וידענו כיצד...וככל שננסה הגעגועים רבים כל כך והכאב איננו אפשרי.
תמה שנת האבל הראשונה,ואנו נתפסים בזיכרונות מראות וצלילים,במחוזות של אושר אשר אינם שלנו עוד...
תמה שנת האבל הראשונה,וככל שנאהב אותך,נהרהר בך,נתגאה בך,כך נשמח יותר על שמונה השנים שזכינו לחיות במחיצתך.
תמה שנת האבל הראשונה,ואנו חיים את הכאב ובוכים את חסרונך על כתפי החברים הרבים הבאים לבכות עימנו,ומבקשים,על תבכו עבורנו,בכו עבור בנינו,עבור עומר, אשר נקטף ללא אפשרות לפרידה,לחיוך אחרון,לליטוף ונשיקה,אשר לא הספיק ליהנות מיופיו של העולם.ודירשו בשמו את הכאב והצער,כי אנו עיפנו ומאסנו בדרך,וידענו כי ניפגש בסופה, אך הדרך כה ארוכה .
תמה שנת האבל הראשונה,וקהלת אמר :"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים,עת ללדת ועת למות...עת לשחוק ועת רקוד.....הכול הולך אל מקום אחד הכול היה מן העפר והכול שב אל העפר.."
תמה שנת האבל הראשונה,ורק עומר שלנו איננו עימנו.
תמה שנת האבל הראשונה.
|
| |
|
עומר
|
דין
4/7/07
|
|
|
|
היום זה היום שבו בדיוק לפני שנה עומר שלנו היקר נהרג תמיד שאני נזכר בו עולה לי תמונה של עומר מחייך וצוחק ולחשוב שהוא נגע בכולנו אני מאמין שכל מי שרשם באתר הזה מכיר את עומר ונגע בו פעם וזהו זה דבר שלא יקרה יותר אני לא מבין שאני שואל את אמי למה אלהים עשה זאת היא אומרת ניסתרות דרכי אלהים ואני לא מבין את זה עומר לא פגע באף אחד אז למה הוא מת ולא ישוב עוד? זה דבר שרואים פעם בחיים ילד כזה כמו עומר, אני לא מתביש לומר את זה אבל הוא היה הילד שהכי חיבתי בכיתה עם יכולתי להחזיר את הזמן אחורה הייתי מונע ממנו לנסוע לחברון ואל תחשבו עומר הוא לא הקורבן היחיד פה גם סבתו נהרגה ושמחתי לשמוע שלפחות רוני אחותו של עומר יצאה בריאה ושלמה טוב אז זה מה שאני מרגיש להתראות
|
| |
|
למה אלוהים?
|
רוני פיסחוב
23/6/07
|
|
|
אלוהים שבשמים
מדוע שכחת
לברך חיים לכל אדם,לכל הקט?
כי זה סיפור עצוב
וגם שמח
על ילד קטן ונחמד
שלא עשה רע לאף אחד.
שאתה ברכת כל אשר יבוא
בריאות אהבה שימחה
חדווה ועוד...
אבל דבר אחד לא קיבל
הדבר הזה הוא חשוב יותר מיכול
הדבר הזה נקרא "חיים",
חיים טובים
חיים שמחים.
הוא נהרג במקום קדוש
שבו קבור איש חשוב ובעל ראש
אשר שמו רבי שמעון
בר-יוחאי במירון.
בבית גדול אשר שימש למגורים
ולנופש להרבה אנשים.
סבא וסבתא שלנו גרו שם
וזה היה מקום החופשות שלנו,פעם.
אז למה אלוהים שכחת ?
ולמה אלוהים נתת את הגזרה הנוראה?
שאני צריכה לחיות בלי אחי אהוב ,עומר?
|
| |
|
מתנצל מראש
|
ליאור דגני
18/6/07
|
|
יש לי בקשה
|
האם תוכלו למסור פרטים לגבי האזכרה אשר תתקיים במלאת יום השנה לנפילתו של עומר היקר?
שעה, האם מתקיים טקס אחר בנוסף וכו'.
מתוך כבוד לילד המיוחד הזה, מאוד חשוב לי ולאשתי להגיע.
תודה מראש וסליחה.
|
| |
|
לעומר ז"ל
|
דין
4/6/07
|
|
|
אני לא מאמין שזה קרה למה הקטיושה המפגרת הזאת נפלה בדיוק איפה שאתה היית אני לא יכול לעכל את זה ואני לא יוכל אני בחיים שלי לא אשכח אותך בתור ילד עם חיוך שמח אוהב את הטבע וחיות בו אוהב לעזור ורוצה רק לתת.
כל לילה קבוע אני חושב עליך ואומר לעצמי לא נכון זה לא קרה ומנסה לשכנע את עצמי שזה לא קרה אבל אני יודע שזה קרה וזאת לא אשליה אני זוכר שישבת למולי ממש בפעמים האחרונות שראיתי אותך ועברה שנה מאז ואני מרגיש בלב כאילו זה היה אתמול
|
| |
|
עומר שלי...
|
א.א.פ
16/5/07
|
|
|
הימים עוברים,והזמן הופך לגעגוע אין סופי.החיים מתבססים על זכרונות בלבד,אין משמעות לעתיד.
אנשים עוברים לצידי,חלקם מנסים לגעת,חלקם מנסים להבין,וחלקם קימיים,ואנחנו...אנחנו מעמידי פנים,הפכנו לאלופי התחפושות,מסוגלים לחייך כשהכל בפנים מרוסק לשברים,חתיכות חתיכות.
אנשים חיים את חיים,עובדים,צוחקים,חיים,מלטפים את ילדהם,נהנים מחיוכם ואנחנו...אנחנו חוששים אפילו להתבונן באלבום התמונות,לנו יש רק זכרונות,זכרונות שמשמשים כיום כחמצן וכאוכל עבורנו.
הולכים לישון בתקווה שנקיץ מהסיוט הרע הזה.ומתעוררים בבוקר לשניה ומקווים שאתה איתנו והסיוט נגמר, אבל אז נוכחים לדעת שאין הדבר כך,ומחפשים סיבה לעביר את היום,להמשיך ללכת,לחיות,לתת,בלי חלומות,ללא לב,רק זכרונות וריק אחד גדול,שגדל מידי יום ביומו.
מנסים לחיות את העבר,לנסות להבין,לנסות לשנות,ולא מסוגלים לתפוס את אפסות האדם.
לא מצליחים לחיות בלעדיך,ללא ליבנו,לב המשפחה,לב העולם,לבי שלי...עומר שלי......
|
| |
|
מחבקת את כל בני המשפחה
|
שרית פלד והמשפחה
14/5/07
|
|
|
|
קורה לי בסיטואציות רבות לחשוב על שאירע. העצב שואב אותי פנימה עד דמעות. אנחנו מכירים את כל המשפחה: את פסח ואיילת, את הילדים, את משפחת פיסחוב המורחבת- משפחה מדהימה, מלוכדת ואוהבת. מייחלת שהעתיד יביא עימו תקווה מחודשת ושלום...שלום.
|
| |
|
עומר שלנו
|
אילנית קסוס
3/5/07
|
|
|
עומר יקר שלנו
אני יושבת וכותבת לך אחרי מספר חודשים
אומרים שהזמן עושה את שלו אבל ההרגשה עדיין כמו ביום ששמענו את בשורת האיוב.
את איתי שלנו אתה מכיר עוד מהחוג המשותף שהייתם בו
וביום הראשון בכיתה א' ישבתם אחד ליד שני.
אבל, החברות ההדוקה בינכם נוצרה רק בשנה האחרונה.
כשנכנסתה אלינו הביתה מיד הרגשתי את פעימות ליבי
זה היה חזק ממני.
אי אפשר שלא להתאהב בילד יפה תואר שכמוך , מלא אנרגיות של שמחה ואושר.
עומר יקר שלי, אני מתגעגעת אלייך המון
אתה חסר מאוד לאיתי ואופק שגם אליה התחברתה מיד.
"קטנטונת" כך קרתה לה בקולך המיוחד.
להכל אני מתגעגעת , לטלפונים שלך ,שלום אילנית!
כך עניתה לי שהרמתי את השפורפרת . אפשר לבוא אליכם.
בטח, הייתי עונה לך ואתה שמח וצוהל קורא לאמא שלך ואומר אילנית מסכימה שאני אבוא.
ערב, לפני פרוץ המלחמה ישבנו אמא איילת ואני עם נמרוד וברקת
על השטיח בסלון ואתה ואיתי השתובבתם למטה עם משחק המרגלים שקנינו לכם.
כשאמא רצתה ללכת אתה התעקשתה להישאר וכך היה עד שאבא בא לקחת אותך.
את אותו היום איתי לא ישכח אף פעם.
אז, לצערי אני כבר לא יכולה להגיד לך שתבוא אבל אני מזמינה אותך לחלומות שלי.
האובדן קשה מאוד , בלתי נתפס ולא אנושי.
איילת ופסח אנחנו אוהבים אתכם מאוד ומחזקים את ידכם.
אין לי מילים בכדי לנחם אתכם האבדה גדולה מאוד .
אילנית
|
| |
|
הבית של עומר
|
רונית שדה
27/4/07
|
|
|
אי אפשר היה לקרוא למקום בשם אחר....זה הבית של עומר !
המגלשה התלולה שבשיא המהירות גולשים בה למטה , הבית הקטן שיש בו מקום לארבעה חברים טובים , הספסל הצופה לבית והשלט "הבית של עומר".
מי ששם לב , מתחת לשם עומר , כאן על השלט , נמצא לב קטן , שוכב , לב אוהב כמו שאנו זוכרים את עומר .
הבית של עומר מקבל את פנינו כל בוקר בכניסה לבית הספר.
הבית של עומר נמצא כאן בטבע שלנו , בחורשה הקטנה מול פינת החי. אלו בדיוק כל הדברים שעומר כל כך אהב !
ביום הזכרון הבית של עומר שמר עלינו בשעות עצובות וכאן בבית , הרגשנו שעומר איתנו.
אנו מבטיחים לכם לשמור על הבית מכל משמר !
מפי ילדי כתה ג'2
החברים הטובים
|
| |
|
עומר
|
נעם
24/4/07
|
|
למה לך זה קרה?
|
אני זוכרת איך אהבת חיות,בטיול הכיתתי של הכתה בפינת החי (שמשם הביאו לנו את החיות לבית הספר),
איך ליטפת את החיות בלי פחד (רוב הילדים פחדו מהחיות במיוחד הבנות וגם אני).
לפעמים אני רוצה להחזיר את הזמן אחורה אך אני יודעת שאי אפשר לעשות דבר כזה כי עם אפשר בשניה שהייתי שומעת את ההודעה המזועזעת הזאת,הייתי מחזירה את הזמן אחורה.
אני בחיים לא אשכח אותך.
אני לעולם לא אשכח שההית אצלי בבית בחוג בית , אבא שלי צילם אותך וקישטנו תמונות של עצמנו . צחקת והשתוללת עם כל הבנים.
שלך לעולמים נעם.
|
| |
|
יום זיכרון עצוב...
|
מאיה קדישי
24/4/07
|
|
ומה עם עומר???
|
כולם מדברים רק על החיילים שנהרגו במלחמה האחרונה, אבל מה עם עומר? קורבן המלחמה הארורה הזאת, הילד היחיד שקיפח את חייו .
כל החיילים לקחו בחשבון שאולי לא יחזרו הביתה, אבל את עומר אף אחד לא שאל...
ביום הזיכרון הזה, כל השירים העצובים הם לזכר עומר, הצפירה היא לכבודו, כל נר זיכרון שהודלק היום נושא את הניצוץ של עומר בעיניים.
מוות של חיילים - ככל שזה נורא לומר - זה דבר שנלקח בחשבון בעת מלחמה, אבל מוות של ילד קטן, רק בן 8, שלא עשה רע לאיש מימיו - זה כבר פשע מלחמה. פשע.
|
| |
|
להיתראות חבר
|
דין
22/4/07
|
|
|
|
אתה ההיתה החבר הכי טוב שלי ההיתה הכי נדיב אני מבטיח שבחיים שלי לא אשכח אותך אני לא האמנתי שראיתי את התמונות האלה ההיתי מזועזע אם יכולתי לראות אותך עוד פעם אחת שמח ומחייך איך שהיתה להיתראות חבר
|
| |
|
פסח ראשון בלעדיו.
|
רעות ברלב
4/4/07
|
|
אין חגים יותר.
|
מאחלת למש' פסחוב שתצליחו לעבור את החג באופן שפוי ככל האפשר.
אני יודעת מה עובר עליכם, והלוואי ויכולתי לומר מילים מעודדות, אבל אצלי זה כבר 9 שנים אחרי - והכאב רק מתעצם והולך. מקווה שאתם חזקים מספיק להתמודד עם המכה הזאת שהחיים הנחיתו עלייכם. מחזקת את ידיכם.
|
| |
|
מה אברך-רחל שפירא
|
מתגעגעת
7/3/07
|
|
|
מה אברך לו,במה יבורך?
זה הילד?שאל המלאך.
וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות וראות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות.
מה אברך לו,במה יבורך?
זה הנער?שאל המלאך.
וברך לו רגלים לרקוד עד אין סוף,
ונפש לזכור בה את כל הלחנים
ויד האוספת צדפים עלי חוף
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.
נתתי לך כל שאפשר לי לתת
שיר,וחיוך,ורגלים לרקוד
ויד מעודנת,ולב מרטט
מה אברך לך עוד?
מה אברך לו,במה יבורך?
זה הילד העלם הרך?
הילד הזה הוא עכשיו מלאך
לא עוד יבורכוהו,לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים,אלוהים
לו רק ברכת לו-
חיים.
עומר שלי.
ליבי נקרע מגעגועים.
מתי נתעורר מהסיוט המתמשך הזה,ונוכל לשוב ולחבק אותך קרוב קרוב...ולצחוק?
ילד שלי....
|
| |
|
עומר
|
ללא שם
27/2/07
|
|
|
כבר יותר מחצי שנה שאתה לא פה .....
אני מתגעגת... רציתי להקדיש לך שיר:
"תשמור על העולם ילד
יש דברים שאסור לראות
תשמור על העולם ילד
אם תראה, תפסיק להיות
גיבור של העולם ילד
עם חיוך של מלאכים
תשמור על העולם ילד
כי אנחנו כבר לא מצליחים.
תשמור על העולם ילד
אל תגזים במחשבות
כי כמה שתדע יותר ילד
אתה רק תבין פחות
ובשעה מסוימת
נסגרות כל הדלתות
וכל האהבה נגמרת
רק אתה ממשיך לתהות."
חבל שהדלתות נסגרו....
הלוואי והן היו ממשיכות להיות פתוחות בשבילך....
|
| |
|
הכאב הזה...
|
אורלי ב.ס
3/2/07
|
|
אין מרפא
|
כמה נורא.
בהתחלה אתה חושב שהזמן ירפא, כי הרי ככה הבטיחו לנו כשהיינו קטנים . והנה מגיע כזה דבר, שאף אחד לא הכין אותך להתמודד איתו, ומשבית את הכל ברגע.
אין במה להאחז, כי אתה יודע שהכאב הוא מוחשי ויישאר עד אחרית הימים, ילווה בכל זיכרון, בכל הבזק של תמונה, בכל צחוק טהור של ילד ברחוב, בשמחות המשפחתיות שלנצח יצעקו את חסרונך. בכל מילה. בכל חיבוק.
והפה לא מוצא את המילים, והלב לא מעבד את התחושות, והמוח...המוח פשוט מסרב לקלוט.
לא ישוב? איך זה ייתכן???
|
| |
|
לזכרו של עומר
|
שלומית רביב
21/1/07
|
|
|
לאיילת ופסח היקרים,
עומר עלה לכיתה א' ילד יפה תואר עם שיער חלק גולש כולו סקרן עם שמחת חיים תום וטוהר המוקרנים מפניו הבהירות ועיניו הבוהקות עדיין מול פניי. כך גם קולו עם טון וסגנון דיבורו הרך התמים והמשכנע.
לעומר היו דברים שאמר ועמד על דעתו עם חן ויופי ורכות. השילוב של ילד רך דעתן חכם ושובב זו האישיות שרק התחילה להתפתח ועדיין השכל אינו יכול להאמין לגודל האסון.
5 חודשים חלפו ורק עכשיו חלק מחבריו לכיתה מתחילים לומר את שמו להתייחס לאירועים מחייהם עם שאלה או תהייה איך עומר היה מתחבר למשחק הזה? או אם עומר היה אוהב את הפעילות הזו.
השבוע חבריו סיפרו על עומר כחלק משיחתם בשיגרה. אם עומר היה .... הוא אהב טבע וטיולים אז..
ילד אחר אמר שעומר אהב סקטבורד... וכך לאחר תקופה ארוכה של שתיקה מתוך הלם והכחשה עומר חזר להיות שוב מדובר בעולמם . ומכאן ברור שלעולם תלווה אותם ואותנו הצוות דמותו הנערצת ואהובה שהרי היו לעומר הרבה חברים בכיתה וגם מכיתות אחרות ילדים מדברים על עומר שהיו איתו בגן תת חובה וגן חובה.
היו ילדים שלמרות ששמעו את הבשורה האיומה הם דמיינו שראו אותו כבר שבועות לאחר האסון.
קשה להבין איך ילד פרח רענן נעים הליכות אהוב על כולם נעלם מעולמינו כאן דמותו תמיד תשאר איתנו. מדי יום בשיחות בפעילויות ובמחשבות .נוכחותו תמיד תהיה א י ת נ ו. תמיד נתגעגע א ל י ו . עומר ישאר בזכרוננו לעד.!!!
פסח ואיילת אין מילים לנחם אתכם .תזכו לנחת מרוני נמרוד וברקת . שלא תדעו עוד צער]]]
משלומית רביב
|
| |
|
עומר
|
נגה גרי
3/1/07
|
|
|
מידי בוקר, בהכנסי למשרד , אתה מביט אלי מתוך התמונה. לא יכולתי לאחסן תמונה זו בין אוסף תמונות ביה"ס. לא יכולתי להשאירה בקופסה סגורה. תמונתך, עם תיבת נח בה אתה מחזיק עם ידיך הקטנות , שערך החלק והחיוך המדהים והמבוייש משהו.
בביה"ס מאות תלמיד, אבל תלמיד כמו עומר אי אפשר שלא להכיר. נעים הליכות, פיקח ושנון. נפגשנו פעמים רבות כשר חיכית ליד דלת הכיתה של רוני בסוף יום. תמיד אצלך "הכל בסדר וטוב" - ילד מאושר. ראיתי אותך משחק עם חברי כיתתך בהפסקות וראיתי אותך משחק עם ה"גדולים" מכיתה ד' בסוף היום. תמיד השתלבת, הסתדרת והיית מרוצה. שסיפרו לנו שאתה ורוני מעתיקים את מקום מגוריכם ועוזבים את ביה"ס, דיבר הצוות על ההפסד הגדול שלנו. איש לא שיער בנפשו עד כמה אמירה זו תקבל משמעות טרגית כל כך...
עומר- ממרומי השמיים, ממשכנם של צדיקים ומלאכים שלח לנו כוח. כוח להוריך שגדלו ילד לתפארת ומופת, כוח לחבריך שאיבדו חבר יקר ואהוב וכוח לנו, כל צוות ביה"ס שמתקשה וממאן להאמין... אוהבים אותך וזוכרים לעולמי עד.
|
| |
|
עומר שהיה שלנו רק שנתיים...
|
רונית שדה
2/1/07
|
|
|
כשילד, כל ילד נפטר מהעולם, זה כואב, זה מזעזע וכל השומע נסער ונרגש.
כשזה קורה קרוב לך, אולי זה מזעזע יותר וכואב יותר ומעגל העצב מתרחב.
אבל עכשיו זה לא איזשהו ילד. זה הילד שגדל איתנו !
עומר, ילד משלנו!
ילד עירני, חכם, סקרן וצמא לקרוא ולדעת, מתעניין בכל מה שקורה, קשוב לכל המתרחש מסביב, מגיב לכל מה שנאמר. אין דבר שהוא לא שומע גם כשאיננו מתכוונים שישמע...
שנתיים מעניינות היו לנו יחד ומי היה מאמין שזהו...הסתיימו!
עומר היה כמו מלאך טוב שבא אלינו לתקופה קצרה מאוד. השאיר המון צחוק , שמחה ואהבה ונעלם לנו.
קסם של ילד עם עיניים בורקות שאהב להשתובב ועל כולם כבמטה קסם מייד התחבב.
מליץ יושר קטן שלימד את כולנו מהו כבוד לכולםםםם !
פסח ואיילת , השקעתם בעומר חום , אהבה וטוב. גדלתם פרח לתפארת שמישהו קטף אותו שלא בזמנו !
חושבת עליכם תמיד למרות עוצמת השכול והכאב !!!!
רונית שדה
|
| |
|
איזה אסון
|
מאור כץ
19/12/06
|
|
עומר היקר!
|
אני מכיר אותך רק מהתמונות, ובכל זאת הלב נחמץ מצער.
איזה ילד אהוב היית! כמה ברת מזל היא משפחתך שזכתה בך ל-8 שנים!
אני מקווה שאתה שומר על אבא ואמא ואחייך שם למעלה, שלא יאונה להם כל רע, כי הרי הרע מכל - כבר קרה.
משפחת פסחוב - שלא תדעו עוד צער.
|
| |
|
לעומר
|
איתי קיסוס
16/12/06
|
|
|
|
בלילה בלילה,כשכולם ישנים אני חושב עלייך ולא מאמין שאתה לא כאן יותר ושלא תוכל להיות החבר הכי טוב שלי.איך יכול להיות שפתאום נעלמת ושלא תחזור יותר?.זוכר,בפעם האחרונה שנפגשנו אצלי,איך שיחקנו ונהננו מהמשחק החדש שלנו.לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אפגוש אותך. היו לנו עוד הרבה דברים שחשבנו לעשות ביחד בחופש הגדול.בכל מקום שאני נמצא אני אומר לאמא:"פה הייתי עם עומר".מאוד קשה לי לקבל את זה שאני לא יכול להתקשר ולהפגש איתך יותר.אמא אומרת:"שאף פעם לא נשכח אותך ותמיד תהיה איתנו במחשבות ועמוק עמוק בתוך הלב". אני יודע שתמיד תישאר החבר הכי טוב שלי.שלך תמיד איתי.
|
| |
|
עומר
|
רותי ואביתר
15/12/06
|
|
|
עומר, חלפו 5חודשים. חמישה חודשים בלעדיך- והעולם כמנהגו נוהג. המלחמה חלפה, בבוקר השמש זורחת ואפילו הציפורים מצייצות ואנחנו שואלים- איך??????
ועדיין הכל נראה לנו לקוח מתוך חלום בלהות ואנו ממאנים להאמין שלא נראה אותך שוב.
ימי שישי עומר, אנו ממשיכים להפגש אצל סבתא וסבא. הילדים הקטנים משתוללים ורועשים , אבל בכל הרעש הזה תמיד קיים השקט של חסרונך, והיום עומר הדלקת נר ראשון של חנוכה- ולא תהיה איתנו.
כל דבר עומר מזכיר אותך- אנו שומעים שקוראים לילד אחר בשם- עומר ושוב אתה איתנו, רואים בפרסומת בטלויזיה ילד עם שיער גולש ומיד אתה איתנו, בגן שעשועים מאתגר, ישר חושבים על איזה מתקן הית עלה ראשון, רואים כלי עבודה וכן הלאה. אבל בלילה עומר, הכי קשה, הראש מלא במחשבות, הכרית רטובה ועולה תמיד השאלה עומר- למה?
אוהבים אותך ומתגעגעים
רותי, אביתר והילדים
|
| |
|
עומר שלנו
|
גבי ואילן תורגמן
14/12/06
|
|
|
עומר,רק הלכת ואתה כל כך חסר.
איך מתמודדים עם הריק הגדול שהשארת?
מבלי שהרגשת נתת לי דוגמה מה זה לוחם.
איך תמיד רצית לעשות קרבות עם שי,שהוא גדול ממך ב-5 שנים וגם מתאמן יותר ממך.ואיך אתה בטוח ההיית שתנצח!!!!!!!ואיך כל הזמן אמרת:אני מנצח את שי!!
ואני מסתכל עליך,ואני מסתכל על שי ואומר:"מאיפה האומץ הזה,מאיפה הלב הגדול הזה בגוף קטן כל כך?".ואני הבטחתי לך שבסוף מחנה האימונים,אתה תעשה קרב עם שי.
עומר,סלח לי שלא הספקת.
הגעת אלינו לפני יותר משלוש שנים,ילד שובב מלא שימחת חיים והמון המון מרץ.מהר מאוד התאהבת בגי"ו גי"טסו ואז היית זקוק לדעת את כל הגבולות שבמסגרת,מה מותר ומה אסור,רק כדי להיות בטוח שלא תעבור אותן.אך בתוך הגבולות האלה,השתוללת כמו שילד צריך להשתולל.
לראות אותך באימון,זה לראות אותך שובב-לפני תחילת האימון עם החברים שלך.רציני-כשמדובר בטכניקה ובהתקדמות שלך.
ומצחיק-מצחיק לאורך כל הדרך.
במחנה האימונים שהתחלת איתנו ולא תסיים,שלושה ימים הזמנת ריבה בסנדוויץ,אחר כך הודעת לי שאמא רוצה לדבר איתי על הריבה.שאלתי"מה?" וענית:"לא יודע".כאילו נתת לאמא לעשות את העבודה שלה...אז אחרי השיחה עם אמא,הוספנו את אפשרות הביצה,בשבילך ובזכותך...ופעם בשבוע ריבה!.
באת אליי בארוחת 10 ואמרת לי:"אני רוצה לחמניה עם ריבה".ואני יודע שאיילת מרשה פעם בשבוע -מתוך כי זה לא בריא.ואני עצרתי לרגע,והושטתי לך את הלחמניה עם הריבה.כשסיימת ניגשתי אליך והסברתי לך כמה חשוב לאכול אוכל מזין,לפני שהספקתי לשאול מה אתה רוצה למחר,אתה מיד אמרת"טוב,אז מחר גבינה עם ביצה".
ביום ראשון,שבוע חדש,שאלתי אותך :"מה בשבילך?" חשבת לרגע,ואמרת:"ריבה!" אחרי שאמרתי לך שרק תחילת השבוע,עדיף לך ביצה,שתקת ונתת את הסכמתך לטובת הביצה,ואז המלחמה הארורה,ואתה לא הספקת לאכול את הסנדוויץ עם הריבה.....
סוף האימון-הקרבות,ואתה מקור להשראה!
נלחם בכל הלב והנשמה,תוקף,מתרוצץ,חושב,שוב תוקף שוב חושב ולא מוותר,פשוט לא מוותר. כל קרב רק נותן לך כח להמשיך להלחם!
סוף יום במחנה,כולם שפוכים עם הלשון בחוץ ואתה עם לחיים אדומות ממאמץ,עם קול דק עדין ומיוחד,מלא מרץ ורוצה עוד משחק אחד או שתיים.
כששמתי שאתם עוברים דירה,אמרתי שאני לא מוותר עליך.דיברתי עם אמא שלך ואמרתי לה :" עומר יהיה אלוף עולם"."ואסור לו להפסיק להתאמן.." היא הרגיעה אותי ואמרה:"הוא לא יפסיק להתאמן!!!!!!!!!!!!!".גבי כל הזמן אמרה לי :"אתה מראה שאתה אוהב את עומר והילדים האחרים מרגשים את זה.." אני לא הפסקתי למנות לה מי אתה,מה אתה,ולאן אתה יכול להגיע.
איך כל הזמן היה חשוב לך ללמוד,עוד תרגיל ועוד טכניקה ובתנאי שזה לדרגה הבאה,ואיך בפורים ביקשת ממני חגורה שחורה.היום אני רוצה לתת לך את החגורה שלי,לוחם קטן שלי!!
אני צריך שבועות בכדי לספר את החוויות שהיו לנו יחד,אבל חוויה אחת אני לא אשכח:איך לקחת מקום ראשון באליפות ישראל לפני שנתיים,ואני אמרתי בגאווה לחיים:"אתה רואה את הילד הזה,הוא יגיע רחוק כמו שכולנו לא הגענו"...,ובכלל לא התכוונתי לרגע הזה....
איך אני חוזר לקייטנה בלעדייך,למה למה למה?????????????
לוחם היית בחייך,ולוחם אתה במותך.
נהרגת במלחמת הקטיושות הנוראית.שאף אחד מאיתנו לא ישכח לעולם.
עומר-נכון,אתה לוחם ובסך הכול ילד,בדרך לכיתה ג" בבית ספר הרדוף,שסיפרת לי כבר בגאוות יחידה שכזו!.
עומר,אתה כבר לא יכול להסתכל לי בעיניים אז רק תקשיב: בבקשה ,תדע: אנחנו איתך,חושבים עליך,אוהבים אותך וכבר נורא נורא מתגעגעים.
אל תפחד עומר,ילד קטן,הכל יהיה בסדר,יום יבוא ונהיה איתך כולם.
אל תדאג עומר,אמא ואבא שלך יקבלו את הכוחות ממך כי כוחות כמו שלך אי אפשר היה לעצור במותך.
היה שלום עומר מתוק,ילד מקסים ואהוב.
|
| |
|
הספד מיום הלוויה
|
רותי
13/12/06
|
|
|
עומר שלנו
איך אפשר לכתוב מילות פרידה לילד שצריך היה לחגוג בעוד מספר ימים את יום הולדתו השמיני, ושציפה להיכנס לביתו החדש.
לילד כה מלא שמחת חיים ומרץ שמעולם לא הרע לאף אחד.
אני רואה אותך לנגד עיני, מגיע אלינו רכוב על אופניך, לבוש חגיגי בחולצה לבנה מכופתרת, ורץ ישר לשחק עם בן וגל.
עומר- גל לא מפסיק לבכות ומסרב להאמין שלא יראה אותך שוב, הרי רק ביום חמישי שיחקתם יחדיו.
בן מנסה להיות חזק, אך בלילה מתוך שינה לא הפסיק למלמל את שמך. ונוי הקטנה שאלה בעניים גדולות לכמה זמן מתים.
עומר - איננו מאמינים שלא נשמע עוד את שקשוק צרור המפתחות שתמיד סחבת איתך לכל מקום, שלא נראה אותך במחסן של סבא מנשה עם כל כלי העבודה, יודע בדיוק את שמו ותפקידו של כל כלי ובורג. שלא נשמע עוד את צחוקך המתגלגל.
ובטלפון- כשאנימתקשרת לא אשמע אותך אומר לאמא זו רותי הגדולה.
עומר נעשה ככל שביכולתינו להיות חזקים בשביל אמא , אבא , רוני , נמרוד וברקת.
אוהבים אותך ומתגעגעים אליך, לנצח אתה בליבנו.
רותי, אביתר, בן. גל ונוי
|
| |
|
פסח ואיילת
|
רננה
5/12/06
|
|
תהיו חזקים
|
פסח ואיילת - תהיו חזקים.
לא מכירה אתכם אך ליבי - ליבי איתכם.
אומרים שאלוהים מעמיד אותנו רק בפני מצבים שאותם
אנו יכולים לנצח.
לא יודעת.
קשה לי לדמיין איך ניתן לנצח שואה כזו.
מאחלת לכם שתמצאו את הכח לחבק באהבה את ילדיכם הנותרים - ולהתנחם בהם.
שלא תדעו עוד צער.
|
| |
|
עומר
|
קובי
5/12/06
|
|
סוף העולם
|
כמה עצוב...
תמונות משפחתיות שרגעי השמחה בהן יישארו קפואים לנצח...תקוות וחלומות של ילד קטן, תמים, טהור....משפחה שנהרסה בשבריר שניה...האושר שיצא מהדלת והלך לבלי שוב...
מעל ארבעה חודשים עברו, ועולם כמנהגו נוהג.
מה עובר על משפחת פסחוב שאיבדה את היקר מכל? איך ממשיכים הלאה? מהיכן שואבים נחמה? איך מוצאים את הכח לקום בבוקר, להמשיך בשגרת החיים המאוסה והכל כך ריקה מתוכן, כאשר בפנים נפשך מבקשת למות? איך ממשיכים לנשום באופן סדיר?
|
| |
|
ילד מלאך
|
אסף
8/10/06
|
|
שמור עלינו מלמעלה
|
אתה הוא ההוכחה שאין אלוהים.
אם יש אלוהים, אזי הוא שפל ואכזר ונורא.
בעולם כזה, שבו ילד כמוך נלקח ממנו,
אין טובים ואין רעים, אין יושר ואין צדק.
יש רק מפלצות אדם ורצון גדול לנקום.
"נקמת דם ילד קטן - עוד לא ברא השטן"
|
| |
|
עומר פסחוב
|
עדי
8/10/06
|
|
שיר פרידה
|
ילד קטן ויחף.
היית מתגנב בלילה
אלינו למיטה הגדולה.
פתאום קופץ אל בינינו
הישנים.
מתחפר מתחת לשמיכה,
נלחץ בכח לאמא ולאבא.
טומן פנייך בחיקינו,
כולך ניחוחות נפלאים של רוגע וחמימות.
עתה,
בלילות הארוכים, המהורהרים,
של עיניים פקוחות בחשיכה,
אתה שב ובא, בשקט
שוכב בינינו אפרקדן במיטה הגדולה.
אתה נח, עייף כל כך מהדרך,
וריחך כניחוח שדה רחוק,
וכריח עצב ודם.
כל הלילה הארוך,
ידייך נוגעות בידינו,
זכרונותייך בזכרונותינו,
מפריד אתה בינינו, מאחד אותנו.
כל הלילה השלו, סובבים
חלומות בהקיץ
זורמים געגועים אבודים
עוטים אותנו בהילה
של דומיה גדולה.
ובאשמורת אחרונה,
בטרם אור
אתה הולך.
לאט, בשקט,
כמו שבאת,
בצעדייך הקטנים, הקצרים
צעדים של ילד
בלי מבט אתה הולך,
בלי לומר לנו דבר.
ובעודך נמוג באפילת הדלת,
היה נדמה כי להרף רגע
נגענו בך, נשמנו אותך,
חיינו אותך מחדש.
|
| |
|
עומר פסחוב
|
נועה
8/10/06
|
|
אין יותר זריחות
|
הזמן עובר, ובניגוד להרגשה שבלב - העולם לא באמת נעצר מלכת.
בלתי נתפש, ממש נשגב מבינתי, העובדה שעומר כבר לא יחזור הביתה.
לא יחבק את אמא, לא ירכב על אופניים עם אבא, לא ישגע את המורות, לא יצחק, לא יבכה, לא יהיה. פשוט לא יהיה.
ואיך מסבירים לאחים שלו , שעומר לא יחזור יותר כי ממשלת ישראל החליטה לפרוץ במלחמה המטומטמת ביותר לדורותינו?
אין סליחה ואין מחילה.
ומה שעוד יותר נורא פה הוא, שכבר אין מדברים עליו. נזכרים פה ושם ב"בסבתא והנכד שנהרגו במירון", אך לאט לאט הפנים של עומר חוזרות להיות רק שם, עוד שם בתוך רשימת חללים עצומה ומיותרת. אלוהים, כמה מיותרת...
ומשפחת פסחוב היקרה, הצנועה, הפשוטה, אשר מעולם לא ביקשה דבר זולת לחיות בכבוד, בהרמוניה בתוך עצמה ועם סובביה, עבור משפחת פסחוב החיים הפכו לשקיעה אחת גדולה. אין יותר זריחות.
לראות את הקבר הקטנטן של עומר פסחוב - מלאך שנרצח - ולא להאמין. פשוט לא להאמין.
|
|
|
|
|