|
12 שנים עברו
|
חנה לוצקי
5/12/18
|
|
גודל החוסר
|
גילי,
לב זהב שתמיד אהב,
עכשיו אינו נמצא , עזב
עזב לעד.
לב זהב שתמיד דאג ושמר
עזב אותנו.
שנים חלפו אך הכאב לא עבר,
שנים חלפו אך הכאב בלב נשאר.
יצאת מחיינו אך לעולם לא תצא מלבנו.
כבר עברו 12 שנים
וכל יום כמו הנצח,
אומרים שהזמן מרפא – זה לא נכון.
הכאב אותו כאב רק יותר מעיק.
הגעגוע אותו געגוע רק יותר עמוק.
האין שלך כל כך ישנו,
הריק שלך כל כך מלא.
החיסרון שלך מחלחל , ומפלס העצב עולה ועולה.
אלפי שניות ודקות , ימים ולילות,
מציאות חיינו השתנתה,
ממך אנו יתומים
יש תחושה שהרבה התפורר,
ומה שהיה לא יחזור.
אתה כל כך איננו כדי לפרוש חיוך על מה שיש.
כדי לזרוק מילת עידוד , לדחוף קדימה
למרות הכל להאמין,
אנו נאחזים ברגעים ,
נאחזים בזיכרונך,
בארגז הכלים שלך,
שולפים את חיוכך, חיבוקך, חוש ההומור שלך, חזיונך,
ובתוך כל העלטה והכאב והאין שלך – מפציע האור שלך, חיוך שלך, וחכמתך.
למה??
אמא ואבא.
|
| |
|
אהובי
|
ורד
19/12/17
|
|
|
גילי שלי,
עברו 11 שנים..11 שנים בהם חסרונך מורגש בכל דבר ודבר.
אני בטוחה שאתה גאה בילדך ואני מודה לך על הילדים המקסימים האלה שכל כך דומים לך באופי ובחזות שמגיעים לכל הדברים בכוחות עצמם.
ובטח ובטח אתה רגוע בגלל התמיכה והחוזק שהם מקבלים ממני וממשפחתי שלא משה מהם ודואגת לכל צרכיהם ולו הקטנים ביותר.
בשיחות עידוד מסבא מלי כשקשה,בחום והחיבוקים מסבתא שלי.
מהדודים נטע ושיקה ובני הדודים רועי,יובל,עידו ומאיה שכ״כ דואגים לאוצרות שהם בשר מבשרך.
אנחנו מתגעגעים אליך וכל יום מזכירים אותך במיוחד בחנוכה החג שכ״כ אהבת.
אני בטוחה בעלי,שאם היית פה איתנו היית שומר ולא מאפשר לאף אחד לפגוע בנו או להתעלם מאיתנו!
אוהבת אותך תמיד,ורד
|
| |
|
7 שנים לפטירת גילי
|
חנה לוצקי
22/11/17
|
|
15 נובמבר 2013
|
שבע!!
שבע השנים הרעות, שבע שנים מאז אותו יום ראשון המר ב 3 דצמבר 2006
ביום הנוראי ההוא, בתסריט שרק סטן יכול לברוא נאלצנו לעשות את הבלתי אנושי – לקבור את ילדינו ,
כאילו זה היה עכשיו , כאילו הרגע.......
אלא ששעון הזמן לא עוצר מלכת, כך עברו להם ימים, חודשים, שנים,
אנחנו כאן מתאספים כאן מידי שנה כבר 7 שנים – כאילו זה היה אתמול!
אנחנו חיים עם כאב עצום, חותך וכואב.
כל יום שעובר אנחנו יודעים שזו מלחמה בלתי פוסקת , קשה, בלתי אפשרית!
ויחד עם זאת רואים ומרגישים בנחמה לראות את ילדיך, אשתך ורד ממשיכים בחייהם,
חווים חוויות, כואבים וצוחקים, גדלים ומתפתחים ,
בונים את חייהם לצד ובתוך השכול והאובדן.
כל זה לא היה קורה לולא ההשראה שקבלנו כולנו ממך, מאישיותך המדהימה,
מהחום והאהבה שהרעפת עלינו ועל כל הסובבים אותך,
מהידיעה שאתה גילי זה מה שהיית רוצה עבורנו, עבור אחיך רוני, אחותך מיכל, ודר עידן נוי ונדב.
אתה שהמשפחה היתה עבורך הכל – שכל כך אהבת בחייך!
שכל כך שמחת בחייך,
אתה לא היית רוצה שבמותך יתרסק הכל.!
אני יודעת שהיית רוצה שיזכרו אותך בחיוך ובשמחה!
אנחנו משתדלים למלא את רצונך!
להזכיר אותך בכל מקום שאפשר,
להנציח את דמותך,
לחייך גם כשקשה ועצוב.
לזכור ולא לשכוח!!
גילוש!
אני יודעת שאתה שם למעלה יודע ומרגיש
מלווה, מכוון מלטף ומתגעגע לכולנו!
גילוש!
היתה לנו זכות גדולה ללדת אותך,
לחיות במחיצתך 37 וחצי שנים,
למדנו ממך כל כך הרבה
נמשיך לדבוק בערכים שלך!
נמשיך לאמץ את עולמך,
ננסה את בקשותיך למלא!
היית לנו בן, אח, חבר, רע, עמוד שדרה.
למשפחתך בעל ואבא.
אוהבים ומתגעגעים כל רגע, כל דקה, כל שניה!!
אבא ואמא
|
| |
|
11 שנים לפטירת גילי
|
חנה לוצקי
22/11/17
|
|
|
גילי שלנו
כולך היית לב – לב זהב שתמיד אהב,
לב זהב שעזב אותנו בדד ולעד.
שנים חלפו אך הכאב בלב נשאר,
שנים חלפו אך הכאב לא עבר,
11 שנים לדבר עליך ולא אליך.
כולנו פה מתגעגעים אליך,
דמותך בלתי נשכחת.
החיים ממשיכים בדהרה קדימה ואנחנו נסחפים איתם בכוח האינרציה.
עברו 11 שנים, יום מותך מתרחק בקצב מהיר , אך בלב התחושה היא עכשווית, ממש עכשיו .
כולנו מנסים להמשיך ולנהל חיים רגילים בהם משתלבים רגעי אושר, שמחה – אבל מיד קופאות וצצות תמונות קפואות של חוויות שמחה משותפות איתך.
הצחוק הסוחף, שנינות וטוב ליבך,
לפעמים כדי להזכיר לי בצורה מוחשית אני רואה משהוא מופיע ממולי – קופי ממך.
אני מודה לך על שהיית מי שאתה., התברכת בכל הדברים הנפלאים שעשו אותך לילד כה מיוחד.
הגעגוע לא נגמר הוא רק מתגבר.
חושבת עליך כל הזמן, זוכרת ונזכרת בהכל.
תודה לך .
לרגע אינך מש מעיני,
כל שנייה צפה ועולה השאלה – למה? למה? למה?
הימים עוברים, השנים חולפות
אנחנו עדיין לא מעכלים לא מאמינים שאתה לא בין החיים.
הכאב חודר עמוק לנשמה.
הכאב אינו מפסיק לשנייה,
הדברים שאהבת,
המשפטים שאמרת,
מעשי הקונדס בהן עסקת – שמורים לנו בלב
הדברים שאמרת מלפני שהלכת
כל החיוכים, וכל האהבה,
איך הכל נראה לי היום – כמו חיים בלי תקווה,
עונה לעצמי- וגם לא מפסיקה לשאול
איך שהלכת אז הלך לי הכל.
|
| |
|
5 שנים לפטירת גילי
|
חנה לוצקי
9/9/14
|
|
גילי שלי
|
גילי שלום!
אני אומרת לך גילי שלום - פשוט כי אתה איתנו כל רגע, כל דקה, כל שניה!
רציתי שתדע כי העניניים מתחילים להתנהל כפי שהיית רוצה שיתנהלו,
עידן הגיע למצוות, הוא פשוט אבא שלו!! נסעתי יחד איתו לטיול בר מצווה וכל הזמן הייתה לי הרגשה שאתה איתנו.
נוי כפי שאתה בטח יודע מפלסת את דרכה לצמרת, ברוכת כישרונות כמו אבא שלה.
נדב הקטן כבר נהייה גדול, גבר כהלכה, והכל ברוך השם בא על מקומו בשלום, הוא מותק של ילד מקסים ומיוחד!
ורד משקיעה במסירות אין קץ את הזמן והיכולת לטפח שת שלושת הילדים, שתוכל להתגאות בהם תמיד.
מה אגיד לך גילי - אתה חסר לכולנו!!
הזמן שעובר לא מקהה מעוצמת כאב הפרידה,
כנראה שזב גם לא יקרה, אנו נמשיך להתגעגע ולחיות איתך את החיים הרגילים,
אני בטוחה שאתה שמח לראות את כולנו כאן ביחד לכבודך.
אני מאחלת לך שתרווה נחת מכולנו, שתדע שאפילו לא לרגע אחד אני לא מפסיקה לחשוב עליך בכל מה שאנו עושים.
אוהבת אותך,
כל כך מתגעגעת אליך,
אתה כל כך חסר לי.
אמא
|
| |
|
הספד שנת 2010
|
חנה לוצקי
9/9/14
|
|
גילי שלי
|
גילי שלי!
חלפה עוד שנה שבעצם סתם תאריך , כי השנה לא חולפת .
אנו חיים אותה יום יום יחד איתך.
וכמו שאתה יודע חלה השנה התקרבות גדולה של כל המשפחה.
אנו חיים את היום יום איתך דרך ילדיך המקסימים.
אני בטוחה שהם יגיעו רחוק ושיהיה לך נחת.
אין רגע שאנו לא חושבים עליך כולנו
חשים בחסרונך, ומשתדלים לשמור על כל מה שעשית עבורנו בזכרון חי ותוסס.
אוהבת אותך!
יש כאלה שאומרים שהזמן הוא הרופא הכי טוב,
מסתבר שזה לא מדוייק.
עבורינו הזמן הוא אין סופי,
ארוך ןמלא געגועים !!
אמא
|
| |
|
שנה שלישית לאובדן ולחוסר
|
חנה לוצקי
9/9/14
|
|
גילי שלנו
|
גילי שלי,
אנחנו שוב נפגשים בפגישה השנתית,
ביום שבו כולנו ביחד מתכנסים לספר לך על הקורות אותנו ואת בני משפחתך בשנה שחלפה.
כאן אצלנו כולנו בקו הבריאות,
אין לי ספק שהרבה בזכותך , כי אתה משגיח עלינו מלמעלה,
אין יום שבו אבא , אני , אחיך-רון, אחותך-מיכל לא חיים אותך איתנו.......
אתה חלק מאיתנו,
ילד שלנו אהוב.!!!
אנחנו תמיד נמשיך לשתף אותך בכל אשר קורה, אנחנו חושבים עליך ונזכרים ברגעים הנפלאים שהעקת לנו, בשמחת החיים שלך, באופי האוהב שלך, בעליזות דרכי חייך.
היינו מאושרים בחברתך כל זמן שאפשר היה!!!
כל עוד ניתן היה!!!!
בשנה שעברה עשינו את כל שביכולתינו על מנת להעניק לילדיך עידן, נוי, נדב ולורד - אבל היום אנו משאירים את הדאגה לורד - אשר בונה לעצמה חיים חדשים!!
זה לא אומר שלא נהייה כאן לעזור, לסייע אם נתבקש!!
אבל בגדול תפקידנו בנושא הסתיים.
אני בטוחה שאתה יודע ובטוח שתמיד נאהב, נדאג, ונטפל בנכדינו, אבל הגיע הזמן לתת להם לצאת לדרכם ולנהל את חייהם כפי שורד מחליטה!!
אני בטוחה שאתה מארגן מלמעלה את כל העיניניים , וזה במובן שתדאג לכולנו.
קשה לי, קשה לאבא, קשה לרוני, קשה למיכלי,
לא נשכח ! ולו לרגע!!!!!!!!
|
| |
|
שנתיים למותו של גילי
|
חנה לוצקי
26/8/14
|
|
|
5.12.2008
אנחנו עומדים פה היום,
באותו מקום שעמדנו לפני שנתיים,
מבחינתנו זה כאילו לא עבר,
אתה חי בנו ובקרבינו!!
אנחנו שומעים את הצחוק שלך,
שומעים את חדוות החיים שלך,
אנחנו מדברים אליך,
אתה עונה לנו.
אתה איתנו כל הזמן!
יש אנשים שאומרים שהזמן הוא הרופא הכי טוב,
טוב!!! - אז במקרה שלנו הם לא צודקים.
ילד שלי - אני חיה אותך,
מרגישה אותך,
מתפללת יום יום שיהיה לנו את הכוח
להמשיך בלעדיך, לחזק את ילדיך - עידן נוי ונדב
שאתה ממשיך לחיות בהם ודרכם איתנו.
שלם לך,
אני בטוחה שאתה מארגן את העניניים למעלה,
שטוב לך ושתפילותינו מחזקות אותך.
אמא
|
| |
|
געגועים !!!
|
חנה לוצקי
26/8/14
|
|
|
גילי שלייייי!!
יש רגעים נגמרות לי המילים,
רק הראש מלא תמונות, רעשים, ודמיונות.
רגעים ,
נגמרים ההסברים, רק הלב עובד שעות
לכסות את הדמעות.
יש רגעים ,
לא יודעת מה עושים, מול עיניים אדומות
מול גבהים ותהומות,
רגעים,
שהכל נשבר בפנים, וכולם אומרים
תפילות - אך אני מלא קללות.
קשה לבד, הלב לבד מתרוקן ,
כל יום נמשך כמו חודש, כמו שנה
שמך חקוק על אבן
רק אהבה נשארה לי בלב
אתה עכשיו בגן עדן
ולי נשאר הכאב....
אומרים - הגשם שוטף את הדמעות
אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות,
הן זולגות אל הקבר החם
יורדות בכל העולם.
בחלום הופעת עם חיוך של שמחה
כאילו כלום לא היה לא נברא,
בכל כוחי ניסיתי לאחוז רק בך,
ושוב התעוררתי עם אותה ההרגשה
האם זה נכון שלמעלה טוב יותר
כי אם כן עזור לי לא להישבר
המצב הזה נמאס לי , כל כך מסובך
ואיך שלא אספור תחסר לי בן בכור.
גילי , גילי,
לא הותרת עקבות,
הותרת רק דמעות,
גילי גילי - בשמך אני קוראת
וגילי גילי לא עונה.
אם שמים היו יכולים לבכות,
הם היו מרידים מבול של דמעות,
צמרות העצים היו נושרות
הפרחים נובלים, צפרים שותקות,
מחזות עצובים על בן יקר
שנקטעו נעוריו בליל חורף קר.
הלב מתכווץ נסחט מדמעות.
והפנים למראית עין מחייכות.
|
| |
|
שנה למותו של גילי
|
חנה לוצקי
26/8/14
|
|
|
גילוש,
היום לפני שנה הלכת מאיתנו,
דבר שלא חשבנו שבכלל אפשרי,
מי שמע על הורים שצריכים להיפרד מילד,
על אישה שצריכה להיפרד מבעל,
חברים שנפרדים מחבר,
ומעל כולם הילדים שלא יזכו להכיר - מי היה אבא שלהם.
היום לפני שנה נעצר המרוץ של גילי,
המרוץ לחיים,
המרוץ למשפחה,
המרוץ להיום כמו כולם מבלי לעשות חשבון,
לחיות למען המשפחה.
אנחנו לא יכולים לתאר לנו גילי שאתה פתאום לא יורד מאיזה מקום ואומר " עשיתי לכם את זה".
ואני באמת כל רגע חושבת ומחכה שזה יקרה.
הזמן כאילו עמד מלכת!
אנו מקווים להמשיך יחד איתך למקומות שרצית.
אני בטוחה שאתה רואה את ילדיך מתפתחים וגדלים בצלמך ובדמותך.
אתה יכול להיות בטוח שהם בידיים הנאמנות של ורד.
האמת - גילוש שבשנה האחרונה זה כבר לא אותו דבר.
זה גם לא יכול להיות אותו דבר.
אני עדיין שומעת את קולך,
מרגישה את חום גופך,
נהנת לדבר איתך,
ואני בטוחה שגם אבא , רוני ומיכל חווים ומרגישים אותו דבר.
אנחנו לא יכולים להפסיק לדבר איתך, לחיות איתך, לצחוק איתך,
כל רגע שעובר אני מסתכלת מסביב ורואה שבעצם כל חבריך גם בעבודה גם בימי שישי בכדורגל - כולם איתך..
אף פעם לא היית מישהוא שאפשר להתעלם ממנו,
תמיד עשית הכל בגדול - והצלחת!!
אני בטוחה שעכשיו גם למעלה אתה מארגן את העינינים,
מסדר לנו רגעים שאותם אנו זוכרים.
חלפה עברה שנה,
זה נראה כמו דקה!!
אני יודעת שאתה פה, שאתה מקשיב,
ואני יודעת שאתה יודע שלעולם לא נשכח אותך,
אתה תמיד איתנו!!!
מספיק לי להסתכל על ילדיך , לראות שאתה ממשיך לחיות דרכם.
גילי שלנו - כולנו מחבקים אותך חיבוק אוהב,
חיבוק שלא נעזוב אותך.
אתה איתנו תמיד ולעד!!!!!!!!!!!!!
|
| |
|
גילי - ילד שלי
|
לוצקי חנה
26/8/14
|
|
|
גילוש יקר שלי,
בכל בוקר היית פותח את היום בשיחת טלפון אלי, ועכשיו אני נצבת כאן , עדיין לא מאמינה שאתה לא איתנו ומדברת אליך :
השיחות האלה חסרות לי!
אתה כל כך חסר לי!
מה כבר יכולה אמא להגיד על מפתן קברו של בנה שיעביר את תחושת החלל הנורא שנוצר עם לכתך??
חלל שאין דבר בעולם שימלא אותו, ומילים לא יוכלו לתאר אותו.
היית לי בן.
היית לי חבר.
כשנולדת לא נתנו לנו הרופאים תקווה מעבר לשנה להיות איתך, ואני אמא צעירה חוששת, אולי הם צודקים?
לא ידעתי שנולד לי יהלום.
כי אתה גילי היית יהלום, נוצץ וחזק כמוהו.
חייך את חייך בצורה שרצית , איך שרצית, והוכחת לכולם שכן - אתה יכול!!
זה רק טבעי להיזכר במוטו שלך " באתי לנצח".
37 וחצי שנים לחמת כנגד כל חוקי הרפואה- וניצחת.
במקומות שאיש לא האמין שתצליח - אפילו הרופאים עמדו פעורי פה .
האמת גילוש שלאבד אדם, חבר, איש קשוב, איש רגיש, בעל לב ענק זה מאוד קשה - בלתי נסבל!!!!
לאבד בן זה אסון !! זה אפילו לא נתפס!!!!!!!!!!!!
לנו היית הכל - בן בכור , חבר, איש אשכולות, ילד עם לב זהב, טוב לב, עוזר לזולת, נעים הליכות, חלוש הומור, שותף, סביבך היה תמיד רק חיוך אחד וגדול.
לראותך רק לחייך - חוש הומור מבריק מטורף, איש משפחה למופת, בעל, אבא מדהים, ואפילו בצחוק " מוטרף" " משוגע".
גילי בכלל איך אפשר להתחיל ולדבר עליך מבלי להצדיע לך, כמו שאמרו עליך - ילד יקר - אהוב - היתה לך רק בעיה אחת בחיים - כולך היית 100 אחוז לכל אחד ואחת!!
הקמת משפחה לתפארת - ורד אשתך, שלושה ילדים מדהימים , עידן בכורך - פתח לך עידן חדש בחיים. נוי - נסיכה, ונדב השובב, כספית כולו - כנראה היה לו ממי לקחת את זה.
אנו עומדים מהצד ומתבוננים - כל ילד בדרכו חיקוי מושלם שלך.
דע לך - אנו לא נעזוב אותם לדקה, נעמוד לידם, נעמוד לצידם בכל, זוהי זכותינו!! נעמוד, נתמוך, נחזק, נעזור, נתרום ולא ננטוש - אל תדאג ילד שלנו יקר.
הדבר החשוב שהיה כל עולמך - הוא עולמינו!
גילוש!
אחרי שלושת הניתוחים שעברת, ופרפור הלב לפני שנה וחצי צחקנו יחד ואמרנו שבעצם אתה תקבור את כולנו,
ואתה בדרכך הוספת "אמא אל תדאגי אני אף פעם לא אבוא בידיים ריקות , אני לכל אחד אביא פרחים"
ובנושא הפרחים - לא אשכח איך היית נוסע לסוף השוק לכלנית לקנות פרחים לשבת - כי אמא אמרת שכלנית היא אלמנה והיא צריכה להאכיל שני ילדים , אף על פי שהאזור מלא בחנויות פרחים - כי כזה צדיק היית.
יקר שלי!
אמנם גילוש בחרת באיכות החיים ואמרת לי אמא אני חי כל דקה - שישים שניות, לא בחרת באורך החיים.
אבל למה למה כל כך מוקדם??????
ואולי גילוש הרגשת שזה קרב, אפילו לורד אשתך אמרת שבמודעות האבל לציין גילי ולא גיל, גילי כך כתבנו (גילוש שלי) על המצבה בקשת שיהיה רשום האיש וההאגדה, שזה כל כך כל כך אתה.
הרחקת לכת באהבתך את להקת כוורת ושיריה , בקשת שכולם ישירו בקול את השיר "פה קבור הכלב" אבל אהבה שלנו - זה אף אחד לא הסכים לעשות - מלך שלנו , גיבור, אהוב, האדם שכל כך עזר לכולם.
מאות אנשים באו לחלוק איתנו את השבוע הנורא מכל,
הסיפורים שזרמו בבתינו מלאים בסיפורים על עזרה לזולת, אחריות עצומה לכל אדם ואדם, אהבה לחיים, אהבה למשפחתך, לאשתך ורד, ילדיך עידן נוי ונדב.
כשניסנו להסביר לעידן לאחר הלוויה איפה אבא : בגן עדן ישר קפץ עידן ואמר לאבא מגיע רק את עיר המלכים.
רוני אחיך היה מתקשר בוקר צהרים וערב ומודה לי - "אמא תודה שאת שומרת לי על הדבר הכי יקר שיש לי - כי אתה גילי לא היית רק אל עבורו - היית הכל - אח, חבר, שותף, ומעל הכל האיש שאיתו הוא התחלק שותף ויועץ עבורו.
מיכל אחותך- לא משה ממיטתך בתחנונים שיכנעתי אותה לנסוע בלילות הביתה - כן פשוט לא ניתן לעזוב אותך, אתה היית הכל הכל בשביל כולנו.
גילי אני יודעת שאתה רוצה מאד שנחזק ונדאג לאבא שכה אוהב אותך וגאה בל בכל רגע , - וכך יהיה!!
היי ילד יקר שלי - נשמע לך הגיוני יקר שלי שאבא יגיד קדיש על בנו? איפה זה נשמע?
אני עדיין לא מבינה איך יצא שאני אצטרך להספיד אותך, אבל אני יודעת שכל הזמן היית איתנו מוקף באהבה, בדאגה, ויודעת כל רגע שאתה יקר לנו מאד לכולנו.
מה אוכל לאמור לך גילי - שמל ניתן לך כי אתה הבאת גיל לכולנו.
ילד שלי - מה אוכל לאמור עוד.
שכב על משכבך במנוחה.
אנו כולנו - אבא, אמא, אחיך אחותך, אשתך, ילדיך גאים בך - כולנו ננסה , נתאמץ, להמשיך את דרכך.
תנוח בני - מספיק לחמת, המון הענקת, נתת את כולך לכולם.
שלום ילד שלי , אהוב ויקר לכולנו!!!!!!!!!
2.1.2007
|
| |
|
אבא שלנו
|
עידן נוי נדב וורד לוצקי
22/6/08
|
|
|
מאז שהלכת אנחנו מנסים לשמור על החיוך ואנחנו האמת דיי מצליחים אבל גם שאנחנו מחייכים אתה חסר, הצלע הזאת לעולם לא תשוב.
הייתה אבא הכי מצחיק שיש והכי חסר לי שהייתה מבלה איתי בכדור סל וכל יום שישי הייתה הולך איתנו לשוק וקונה לנו המון סוכריות ובזכותך אני הכרתי את להקת כוורת וכל הזמן אנחנו שרים את שיר הגלשן...אתה יודע אבא שהמון סיפורים שסיפרת לי אני זוכר ומספר לאמא אותם.
אני זוכרת שהיית הולך איתי לסושי והייתה מזמין לי שרימפס טמפורה וקולה ושרת לי "את הכי יפה בעולם מלכת היופי שלי..."ותמיד אמא היתה מטיילת איתנו ואתה הצטרפת אלינו עם האוטו.
אני זוכר אבא שהייתי שותה קפה איתך ואמא ממש לא הרשתה אבל אתה כן הרשתה עם קריצה. הייתה מושיט לי את האצבע של כף היד וככה היינו הולכים...
בעלי היקר השארת לי 3 אוצרות מדהים זה לא פשוט לגדל אותם לבד ואני עושה הכל בכדי שהם יהיו מאושרים,תלמידים טובים ותמיד יראו טוב. הצוואה הבלתי כתובה שלך שתמיד לחייך ולא לקחת את החיים קשה אני ממשיכה...
|
| |
|
לחיות את החיים
|
nמאיר לישנסקי
20/12/06
|
|
|
הכרתי את גילי לפני יותר מ15 שנים ואולי אפילו יותר.. והוא איש צעיר מלא רעיונות כרימון , רוצה להצליח משקיע ההמון מרץ בשיחה- ואתה מסתכל עליו ומבין שזה לא איש רגיל - באופן טבעי הסקרנות מתחילה להרים ראש ומתפתחת ביננו שיחה על הרצון להצליח למרות מגבלות כאלה ואחרות,
נפרדנו לשלום ולמותר לציין שכמובן הוא לא עזב לפני שהפך אותי ללקוח של חברת הביטוח..ככה זה התחיל,
כל שיחה איתו מתחילה במילה "כבודו"... ואז זה מתחיל לזרום סמבטיון גועש של רעיונות שהוא הוגה ומבקש להתיעץ להכיר- להבין 'ואתה תוהה מניין המרץ הזה? וכל פעם אני שומע ממנו על איזה מעשה שאינו מתישב עם הצורך להשגיח על עצמו -אני כועס והוא- עזוב זה בסדר..
יום אחד הוא שכנע אותי לעשות ביטוח בריאות למשפחתי- הזדמנות מצוינת בנושא הבריאות, לרדת עליו על שאינו שומר על עצמו, ואז הוא אמר לי משפט שלא ניתן לשכוח- אני חיי כרגיל ואסור לי לתת לאחרים את הרגשה שאני מוגבל ולו בדבר הכי קטן.
הוא מתקדם ,החברה עוברת משרדים ואנחנו מדברים בטלפון מידי פעם ויום אחד הוא מספר לי שהוא מתחתן
הוא היה מאושר כשסיפר לי שהנה הוא עושה הכל וזאת למרות שמידי פעם היו לו קשיים התגבר והמשיך לחיות בדיוק כפי שרצה
לפני זמן לא רב , נפגשנו -הוא טיפל עבורי באיזה שהוא נושא
ושוב שאלתי אותו איך ומה, והאם הכל זורם הוא ענה לי ,מאיר-תאמין לי מעולם לא היה לי טוב יותר
בהרגשה שהוא נאהב על ידי משפחתו וחבריו נפרד מאיתנו -יהי זכרו ברוך
|
| |
|
צדיק היה..
|
איילה ברעלי גולן
14/12/06
|
|
|
גילי הוא צדיק, וצדיקים לעולם נשארים חיים בקירבנו.
רוחו תהיה עימנו לעד ומעשיו לכל אורך חייו בסתר ובגלוי העידו כי מצוי בקירבנו איש שכל מטרתו בחיים היא ,להעניק ולעשות רק טוב. הוא לא חיכה כי יפנו אליו לעזרה הוא פנה ודאג לכל אדם שרק ידע כי זקוק לעזרה.
האופטימיות ושימחת החיים שלו היו ממאפייניו והוא היה הדוגמא כיצד לנהוג ולראות החיים.
המילה עצבות לא היתה מוכרת לו . המילה אי אפשר לא היתה ידועה לו.
צורת חייו ההתמודדות שלו ומעשיו העידו כי הגיע אלינו לעולם הגשמי ייצור מיוחד שעלינו ללמוד ממנו, לקחת דוגמא.
אך לצערנו כדרכם של יישויות אלוהיות זמנם קצוב, ולעולמנו הגשמי לא יוכל ייצור אלוהי כמו גילי לחיות בקירבנו לאורך זמן. כדרכם של יישויות אלוהיות הם נעלמים מעולמנו הגשמי בעודם צעירים ומותרים אותנו האנשים הרגילים לייחל כי ישות כזו תשאר לנצח עימנו.
מאמינה אני כי שליחי גילי הם ילדיו המדהימים שימשיכו דרכו ודרכם נמשיך לחיות את זיכרונו.
יהי זיכרו ברוך!
|
|
|
|
|