קהילת המנחמים של יהודית איציקוביץ

איילת היקרה	אור 5/1/09

אני מנסה להעביר במילים את מה שאני חש כרגע, וקשה לי להגיב כי אני חנוק מדמעות...את סיפורם של אימך ועומר היקר שמעתי בזמן שירותי הצבאי בתוך המלחמה האיומה ההיא - מלחמת לבנון השנייה, וגם בימים אלה במיוחד יש תחושה שהכל חוזר ומציף מחדש את הזכרונות והתחושות הקשות של אז... כאשר אתה שומע על מקרים כאלו, כואב לך הלב אבל אם לא הכרת את הנפשות המעורבות, בשלב מסויים אתה פשוט מפסיק לחשוב על מה שקרה. היום , ללא סיבה, במקרה הגעתי לפורום של עומר ....קראתי את כל מה שכתבת לו ופשוט נשברתי לחתיכות, ברגע אחד לפתע הבנתי...את הכאב העצום....ומספיק מבט אחד על עומר להבין איזה ילד מיוחד הוא היה, בעיניו ראיתי לפתע 8 שנים של אושר בחיקכם...הצער הוא כפול כי גם איבדת אמא מיוחדת שדאגה לך , ולא הותירה אותך לבד לרגע, עד לאותו לילה נורא. בין אינספור הדפים, מאמרים , תגובות לגבי מה שקרה...היתה חסרה לי תגובה אחת , שהייתה חסרה בכתבתו של גיא בניוביץ "סליחת עולם" היא בנוסף סליחה ממך. אז סליחה איילת פסחוב היקרה , שנאלצת להתמודד עם הגרוע מכל - לאבד ילד יקר ואמא אהובה, סליחה שהאנשים הקסומים הללו היו צריכים להפוך להיות אובדנות של חלק מהסטטיסטיקה של שנאת עמים. ללא ספק, קשה להאמין שגורל כזה נקבע מראש היום כבר אי אפשר לתקן ואני מאמין שגם קשה לאחות את השברים, אבל דעי לך שמדי יום ביומו עדיין אזרחים במדינה זו מבקרים פה וחושבים עלייך , על פסח ומשפחתכם היקרה. ואולי מנסים לגעת, לנחם...זה כבר לא ישנה כלום, אבל לפחות לגבי אני יכול לומר שלרגע קט יכלתי להרגיש אתכם את המשפחה היפה והמאושרת הזו, שידעה ימים יפים יותר ואת הזיכרון הזה את צריכה לשמר ולצמוח איתו עם פסח וילדכם אל העתיד...עומר ואמך תמיד יהיו איתך. ועכשיו גם איתי. שולח את כל תנחומיי ומתפלל לעתיד טוב יותר עבור כולנו. אור

לזכר יהודית היקרה	חנה רוזנפלד (צאושו) 3/7/07

שמי חנה והייתי חברתה של יהודית ז"ל במשך שנים רבות. גדלנו יחד והיינו שלישיית בנות - עליזה פוקס, יהודית מנדל וחנה צאושו. אף בטירונות היינו יחד. בשנים האחרונות לא כל כך היינו בקשר ומשפחתי עברה מצפת לפני כ- 15 שנה. נודע לי על הטרגדיה לא מזמן כי לא היינו בארץ. אין מילים בפי להביע את צערי העמוק. חנה

אמא שלנו....	איילת 3/2/07

אמא שלנו. מי היה מאמין שכך ניפרד?מי היה מאמין ששניה אחת תפרק משפחה?עתיד?חיים שלמים?. הכאב שלנו כה גדול,הרי זה לא יתכן,אמא צעירה,אמא לא הספיקה דבר,אפילו לצאת לפנסיה המיוחלת לה חיכית כל כך לא זכית. הבית נותר ריק. המטבח החדש שממנו כל כך התלהבת,נשאר מיותם.לא עולים ממנו ריחות תבשלים,שיקשוק כלים,או סתם דיבורים,הכל נשאר ריק.הבית ריק,וליבנו שבור. אמא,בטח פגשת את עדנה,ושימחת המפגש נמהלת בכאב אדיר,על הפסקת החיים,כאן בעולם גשמי זה,בעולם כה רע ושחור. אנחנו נותרנו לבד,בלי אמא. בלי בית,בלי ילד. רק עם רצון להחזיר את הגלגל לאחור,להיות שוב משפחה,ולהנות מיום שישי-שבת, די,נגמר. אמא את חסרה לי כל כך.