|
מסילת הישרים שלי
|
אדם
5/5/14
|
|
|
בתור חייל צעיר בפלוגה ב' של גדוד 13 היה לי קשה לעקל את דמותו של דגן - אדם חייכן עם רגליים קצת עקומות ו"צהוביות" יתירה, הוא פשוט היה עושה כל דבר בשיא הרצינות. כשמשהו לא "זורק" הוא היה נותן לו שיחת מוסר חביבית ואם זה היה חמור היה מודיע לו שהוא הולך להענש ועליו לתקן את מעשיו ולא לקבל את העונש כעונש. הוא לא היה ישן יותר מידי תמיד צמוד לשפורפרת הקשר. כך ראינו אותו - עוף מוזר בפלוגה קצת חורנית של גולני.
בעקבות בעיה רפואית יצאתי מהפלוגה אחרי שדגן יצא לקורס מפקדי פלוגות. אך תמיד שאפתי לחזור חזרה לפלוגה. לאחר כמה חודשים דגן כבר היה מ"פ של פלוגת מסלול התקשר אלי ודרש שאגיע להיפגש איתו בתחנת רכבת בחדרה, לא במשרד שלו לא באיזה חור שלא אדע איך להגיע אליו ואפילו לא להגיע לבסיס האימונים ששרת שם – הוא פשוט התחשב בי שלא אצטרך להתטרטר בתחבורה ציבורית ובא להפגש עמי – חייל פשוט. אני מאוד התפלאתי מזה. בפגישה הוא הודיע לי שהוא רוצה שאבוא להיות חופ"ל בפלוגה שלו (בדרך כלל לא מודיעים אלא בטלפון ושולחים צו העברה – אך לא דגן –אין אנושי ממנו)
בתור חייל בסגל לצד דגן נוכחתי לראות אדם מוזר אף יותר – הוא היה פשוט קדוש. אני לא יודע איך לתאר את זה במילים. ביום הראשון לתפקיד החיילים היו באבט"ש ואני ודגן לא ישנו בלילה (דגן לא עולם לא היה חזק בשינה – הוא ישן בממוצע שעתיים ביום לפרקים – נדירות הפעמים שישן רצוף), היינו צריכים לצאת לשם ב4 בבוקר. דגן בקש לעצור כדי שיוכל לשון קצת, שנינו ישן תחת עץ 20 ד' לאחר מכן הוא קם והתחיל ללמוד. וכך זה המשיך בכל זמן פנוי שהיה לו הוא ישן מעט (פחות משנת הסוס – פחות מחצי שעה) והיה קם באורח פלא ולומד בזמן הפנוי הזה. לא משנה איפה היה ובאיזה שעה. השעה 2 וחצי בלילה אנחנו בסיבוב חפ"ק אחרי התראה בגדר המערכת דגן נשאר ליתר ביטחון ומחכה במקום מסתור עם הגיפ, בזמן הזה הוא הוציא ספר עם כתב צפוף ביותר (לא הכרתי דברים כאלו) שכתוב עליו חידושי הרשב"א על מסכת בבא קמא וישב רכון עם פנס אור אדום מעומעם למשך כ10 דקות עד שהיה בטוח שזו התראת שוו. מצבים כאלו ראיתי הרבה. גם כשהיה חוזר מפעילות צבאית ארוכה, כולנו היינו גמורים – וגם דגן, הוא היה יושב במשרד פותח ספר עד שהייתה פורחת נשמתו לשון. פעם שאלתי אותו למה הוא לא הולך לישון. הוא הביט בי במבט מעורב שמצד אחד לא מבין את מהות השאלה (הרי זה ברור) ומצד שני מבין עד כמה אני לא מבין מזה לימוד תורה. הוא ענה לי שלימוד תורה זה חשוב ביותר ואם זה לא פוגע ביכולת המבצעית אין שום סיבה לא למצוא זמן ללמוד. אני יצאתי מחדרו רצוץ ועייף מהפעילות אך נדהם מהתשובה. לא יכולתי לישון הלכתי אחרי חצי שעה וראיתי אותו קורא ומנסה להעיר את עצמו – ככה היה דגן – קדוש.
תמיד חשבנו שהוא חוסך את הכסף שלו ולא נוגע בו שהרי חוץ מספרים הוא לא קנה כלום. רס"פ סיפר לי יום אחד לאיפה הכסף הולך. בכסף דגן היה קונה אוכל לחיילים נזקקים. לעיתים הוא לא היה מאשר לחיילים חופשת עבודה, הוא היה מעביר את כספו למשפחות הללו. ודרש מהורי החייל לא לספר לו כלום רק שלא ידאג ויש להם מי שנותן להם כסף ואוכל. הוא לעולם לא סיפר לאף אחד.
דגן תמיד היה נוהג בכבוד לכולם. נעים הליכות רגוע שקט, אומר מעט ועושה יותר מידי. מחזק את כולם בשיחה בערב שבת. הוא היה הולך לחזק את כל מי שקיבל ריתוק או עונש. היה שואל כל אחד לשלומו ובאמת מתעניין.
הרבה למדתי ממנו – השתוממתי מהדמות המדהימה הזאת. כמה כוח, כמה אמונה, כמה חיים יש באדם הקדוש הזה. כשהתחלתי ללמוד מסילת ישרים כל פעם מחדש דמותו הייתה עומדת לנגד עיניי.בזכותו התחלתי ללמוד תורה בצבא, בזכותו למדתי מוסר, בזכותו התעדנתי ובזכותו עד היום אני בישיבה. בזכותו עלי עובד בחינוך ומרגיש תחושת שליחות. בזכותו אני חדור אידאלים. בזכותו המשפחה שלי היא מה שהיא. ביום שהוא נהרג גמרתי בליבי שאני רוצה להעביר את תוכן האדם הזה הלאה.
דגן אתה המסילת ישרים שלי!
|
| |
|
איש פלא
|
נפתלי
19/4/10
|
|
סיפור על נס בבוחן מסלול בזכות דגן
|
אחי יעקב. היה בגדוד 13 בפלוגה של דגן.
אני זוכר את אחי חוזר הביתה בסופי שבוע ומספר עליו.
מכל חברי הפלוגה דגן היה השם המוכר ביותר.
הוא היווה בשבילו דמות מופת ואנו גדלנו עם תחושה זו.
כ3 שנים לאחר מכן אני התגייסתי לגולני.
דגן היה מ"מ בבסיס שלי אח מעולם לא ראיתיו.
יום אחד היה לנו בוחן מסלול. בקושי הייתי מצליח בו.
תוך כדי שאני רץ עייף ומותש.
הגעתי לחבל. ואני שומע צעקה "אח של יעקב... נכון??"
באותו רגע כאילו הייתה לי הארה, ישר הבנתי שזה דגן.
השלווה, החיוך, האהבה, הרוך ועם זה דמות המופת וההנהגה.
הרגשתי שאני מתמלא בכוחות.
הרגשתי שזוהי דמות שרק הנוכחות שלו מעצימה ומגדילה אותך.
וריחפתי את כל שאר הבוחן כאילו זה כלום..
תודה לך דגן שזיכית אותי לתחושת התעלות זו ולו לרגע אחד.
אני מאמין שעוד רבים הרגישו זו במפגשים איתך במשך החיים.
יהי ברכה זכרך..
|
| |
|
דגן
|
אורטל ציסס
28/4/09
|
|
אני הכרתי
|
את דגן בבא"ח. הייתי מש'קית עליה של הפלוגה שלו.
אני זוכרת אדם צנוע ורציני, מ"פ מתפקד ומשקיע. אני זוכרת שהוא ייחס חשיבות גדולה לנושא העלייה בפלוגה, ושאל תמיד איך אפשר לקדם אותם, וזה ריגש אותי. זה ריגש אותי לפגוש אדם רגיש כל כך, שעם כל המשימות שיש לו על הראש, מוצא את הזמן לשאול ולהתעניין איך החייל ההוא מתקדם עם העברית, ואם הכל בסדר.
בטקס סוף מסלול הצטלמתי עם רוב המפקדים. רק אתו משום מה התפספס לי. יש לי תמונות שלו מהטקס, עם הסמ"פ.
אני זוככרת שכאשר ראה אותי, קצת הופתע... (בכל זאת לא התראינו מאז האימון המתקדם) ואז הוא זרק לעברי איזו בדיחה... "בוא אתנו לגדוד, תחתמי קבע".
דגן, היה לי העונג להכיר בחור כמוך, אפילו אם זה היה מרחוק, לראות את פניך המחייכות לכולם, זה ללא ספק דבר שלא יימחק לעולם.
תנוח על משכבך בשלום.
|
| |
|
האיש והאגדה
|
ליאור לוי
28/4/09
|
|
אגדגן
|
ראשית כל אני מששתתף באבל המשפחה שלא תדעו צער עוד
את דגן הכרתי לראשונה בהכנה לקורס מכי"ם שהיתי צמוד אליו וכך גם במהלך הקורס .
ראיתי אדם מיוחד ,צנוע ,עניו ,מופנם ,חדור מוטיבציה ,תמיד בשליטה ,עוזר לכולם ,אהוב על כולם והרשימהמ עוד ארוכה
אני וחברי קראנו לו "אגדגן"(שלוב של המילים אגדה ,דגן) כי הוא הייה אגדה בחיו כולם העריצו אותו דוגמה אחת מידי רבות בבחירה לחייל המצטיין בקורס כל הפלוגה רשמה את שמו על הפתק המפקדים שלנו בקורס טענו שלעולם לא היה דבר כזה שכולום פה אחד רושמים את אותו שם ודגן בשלו חושב שכולם טועים בבחירה ומבקש מאנישים שלא יבחרו אותו כי הוא לא מתאים.
תמיד הייה מושית יד לעזור אף פעם לא ההינו ראוים אותו נח אין אצלו את המושג הזה לנוח היה קם ראשון וישן אחרון
ביום הראשון של הקורס עמדנו בתור לשיחה עם סגל הקורס למרות שהגענו בין הראשונים הוא נכנס אחרון( בפלוגה)לשיחה תמיד ויתר על התור שלו בשקט בלי לעסות שום רעש ניתן לרשום אין סוף מקרים המעידים על אופיו ותכונותיו
רק דבר אחד אחרון נותר לי לומר שעם ישראל איבד אדם יקר
ציוני שאם יש בדור אחד כזה אז אותו דור זכה ואנחנו זכינו בך דגן
נוח על משכבך ותשמור עלנו מלמעלה חבר אמת
יהי זכרך ברוך דגן אגדגן
|
| |
|
מי יתן ולא תדעו עוד צער
|
מירי -חניכה של דגן בבני עקיבא
23/4/09
|
|
|
|
משפחת ורטמן היקרים מי ייתן ולא תדעו צער
|
| |
|
דגן ז"ל
|
מיכאל
25/1/09
|
|
|
דגן ורטמן הי"ד ז"ל
בליל עשרה בטבת תשס"ט נהרג חברנו דגן במהלך הפעולה הקרקעית בעזה.
את דגן ז"ל זכיתי להכיר באלול שנת תשנ"א, כשהתחלנו ללמוד בישיבה לצעירים. איתו הגיעו לישל"ץ עוד שני חברים, יבדלו לחיים טובים, יעקב עציון ואלי (כיום - איתן).
במשך ארבע השנים הבאות היינו יחד בכיתה, ותקופה לא קצרה גם באותו חדר בפנימיה, ונדמה לי שלא זכיתי לעמוד על הערך המיוחד של המפגש איתו, רק מתוך ההבטה ממרחק על דמותו, לאחר שהסתלק מאיתנו, וכמו שאמרו חכמינו, גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
אמנם הרשמים שנותרו אצלי הם בעיקר משנות נעוריו, וקצת משנות הישיבה שקדמו לגיוסו, אך כיון שהוא רק הלך ועלה במהלך שרותו הצבאי מתוך אותה מגמה של לימודיו בישיבה, מתאים עליו מאמר חכמינו, "בוצין בוצין מקטפיה ידיעא", ותעיד נערותו על אישיותו ועל תום דרכיו.
על אנשים מסוגו של דגן מתאימה אמירה שאמר ר' ישראל מסלנט על הרש"ר הירש, שהבורא צריך לברוא גן עדן ממש אדיר כדי שגם כלפי אדם שכזה יחשב לשכר.
בדגן היה שילוב מיוחד במינו בין השאיפה לגדלות, חוסר הסתפקות בקיים ושאיפה להתעלות מתמדת בעוצמות שבדרך כלל כוללות גם רצון לפרוץ ולצאת ממסגרות קיימות נוקשות; וכל זה יחד עם פשטות ונועם שקשרו יחד איתם גם לויאליות ונאמנות למסגרת הקיימת. לא עקבתי אחריו בתקופת שרותו הצבאי אבל כמעט אין לי ספק שמפקדיו ופקודיו יסכימו גם הם עם ההגדרה הזו.
ככלל, הוא היה התגלמות של המושג תורת ארץ ישראל בה משתלבים כל צדדי המציאות בהרמוניה מותאמת. היו בו בעת ובעונה אחת אידיאליסטיות בלתי מתפשרת יחד עם חום אנושי שקשוב לאדם עם כל חולשותיו ומבין אותן גם כשאינו מצדיק אותן. היה לו מבחינה רוחנית ותרבותית מקום עצמי מבורר יחד עם הקשבה לקולות אחרים במציאות ונתינת מקום להם, באופן שמשדר לבריות הנאה מהקשר איתם גם כשאינם בדיוק מ'אותו סוג' שלו.
בשילוב הזה נמזגו בו גם התורה והישיבה יחד עם השירות הצבאי. הוא היה מהמאחרים ביותר להתגייס בין בני גילו, והיה שקוע בישיבה שנים מרובות, ועם זה שילב שירות צבאי ארוך ומושקע, כשאינו מתנתק מישיבתו ומלימוד התורה גם בזמן השירות.
מבין בני המחזור הוא היה מאלו ששמרו ביותר על קשר עם אלעד נחמני ומשפחתו מאז שאלעד נפצע קשה מאד בתאונת צניחה בקיץ תשנ"ח (לאחר ארבע שנים באותה כיתה בישל"ץ דגן ואלעד המשיכו יחד גם באור עציון, עד גיוס ההסדר, אליו דגן לא הצטרף משום שהעדיף להמשיך את הלימוד בישיבה).
גמרא מפליאה אנו מוצאים במסכת בבא קמא (לח.) בענין ניחום אבלים.
בתוך הקשר הדברים שם אנו מוצאים התיחסות לשני סוגי ניחום. האחד מוגדר בגמרא כניחום גרוע, שיש בו חירוף וגידוף כלפי שמיא, והוא לומר "מה אפשר לן למעבד". כלומר - אם אנו אומרים: לא יכולנו למנוע את הריגתו, מה יכולנו לעשות, נחשב הדבר כחירוף וגידוף כלפי שמיא, כיון שמשתמע מכך שאילו יכולנו למנוע היינו מונעים, ואם כן, אנו אומרים בכך שמה שגזר הקב"ה שיהרג אינו מספיק טוב לדעתנו.
לעומת זאת הניחום הטוב המוזכר שם בגמרא הוא לומר: הקב"ה חס על אומה שלימה כדי להוציא ממנה דבר טוב קטן. מכאן, שאילו היה דבר טוב צריך לצאת מהנפטר, היה חס הקב"ה עליו, אלא על כרחנו לומר שלא היה שום דבר טוב עתיד לצאת ממנו.
ולכאורה הדברים הם ההפך מהבנתנו וממחשבותינו. לומר בניחום האבלים שלא יכולנו למנוע את הדבר, נשמע באזנינו כדבר המנחם היטב את האבלים. לעומת זאת לומר שלא היה דבר טוב עתיד לצאת ממנו נשמע להיפך, כדבר שכמעט ואין מעציב ממנו, והרי המצוה של ניחום האבלים היא מצוה שבין האדם לחברו ומטרתה להקל את צערו וכאבו של האבל מתוך שותפות איתו, ואין צורך בעיונים תיאולוגיים, יהיו נכונים ככל שיהיו, שיאמרו דווקא בפורום הזה ובנסיבות הללו.
את הגמרא הזו הבנתי במעט רק לאחר שמישהו השתמש בה לנחמני לאחר שנפטר אבי מורי ע"ה.
הניחום הטוב שמוזכר בגמרא זו בא לומר לאבל: צערך על החיים המשותפים עם האדם שנפטר שלא ימשכו עוד, אינו נכון במבט האמיתי. בחשבון האלוקי העליון - די במה שהיה. כל הטוב העתיד להגיע, כבר הגיע, וימשיך להגיע מכח הפירות הטובים שהשאיר אחריו בעולמנו, המצוות והמעשים הטובים שעשה. לא חסר דבר טוב שהיה צריך לבא ממנו שלא בא, שהרי אילו היה חסר, הייתה נמנעת פטירתו. כאן באה האמונה בעומקה ובעוצמתה, ומנחמת את האבל לא רק בעצם המשכותם של החיים ובהסתכלות על חצי הכוס המלאה, אלא היא מביאה אותו למבט טוב ומאיר על המציאות של חיי הנפטר, שיש להבין שהקצבה שנקצבה להם אינה חסרה. היא החיים במלואם.
הניחום הגרוע מוליך את האבל לא רק לטעות תיאולוגית. התוצאה הישירה ממנו היא מבט מריר על הפטירה, שאילו היה הדבר בידינו היינו עושים אחרת, ואם כן לעולם לא יעבור האבל את גבול ההשלמה שבדיעבד עם המציאות.
נכון הדבר שיש לנו תוכנית חיובית, כיצד אנו רוצים לראות את העולם. אנו רוצים בחיי כל יהודי, ורוצים שכל הטוב יימצא בעולמנו, כל הבריות יהיה להם טוב ואושר ושלמות ככל האפשר. אנו רוצים גם בהצלחת עם ישראל בכל המישורים, ועל כל אלה מבוססת התפילה שהנהיגו חכמינו לומר שלוש פעמים ביום. בגישה זו אכן כל פטירה של אדם מישראל היא נגד התוכנית, ולא רק פטירה, גם כל הפסד או נזק וכל צער וכל כיוצא באלו, גם הם נגד התוכנית. גם מציאות בית המקדש בחורבנו היא נגד התוכנית.
חשיבותה של התוכנית רבה ביותר, היא הקובעת לנו כבני אדם את רצונותינו ואת דרכינו, עלינו ללמוד ולהעלות את הרצון שלנו עד שיזוהה לחלוטין עם הרצון הטוב, הרצון האלוקי העומד ביסוד העולם.
אך מאידך, כאשר דברים נעשים בעולם שלא על פי התוכנית הלכתחילאית שלנו, אין זה אומר ח"ו שחלק מהעולם יצא מהשליטה האלוקית. אמירה שכזו היא גם טעות תיאולוגית חמורה, שעלולה להביא לתפיסה אמונית מעוותת בה גם הרצון האנושי לא יוכל להיבנות בצורה חדה וברורה רק כלפי הטוב האלוקי, כיון שהשליטה של האלוקים הטוב והמטיב אינה גמורה. מעבר לכך טעות זו גם מכניסה אותנו לעולם שברמה הנפשית קשה יותר להתמודד איתו. לכן הניחום הגרוע אינו גרוע רק מבחינה תיאולוגית, הוא גרוע ביותר גם מהבחינה הסוציולוגית, מבחינת היחס של בין אדם לחברו כלפי המנוחמים.
דווקא הגישה שאלוקים נשאר טוב ומטיב, גם כאשר חלק מדרכיו הם למעלה מהבנתנו, למעלה מרצונותינו, היא שיכולה לשמר אותנו בעולם הטוב והאמיתי. טוב ה' לכל וצדיק בכל דרכיו. אנו מחד יודעים בבירור מהו טוב, חיי כל יהודי והצלחתם, ומאידך, כאשר נתגלה רצון אלוקי שאינו מובן לנו על פי השגתנו, אנו מאמינים בבירור שכל זה יצא מאותה יד אלוקית טובה ומטיבה, שדוקא בדרך זו מצא רבונו של עולם להוליך את הטוב הפרטי והכללי בעולמנו.
הבנה זו משולבת בהתמודדות הקשה שלנו עם האובדן והחסר, ומכוחה אנו משתדלים לומר בלב שלם ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך.
ידועים דברי הגר"ש גורן זצ"ל בשו"ת משיב מלחמה ח"ג (עמ' ת"א ואילך) שהנהרגים מטעות של כוחותינו גם הם בכלל הנהרגים במלחמה שעליהם נאמר ה' יקום דמם (והכוונה כמובן מיד אויבי ישראל שמאלצים אותנו לעסוק במלחמה) וכן שהריגתם נחשבת כמיתה בשל יהדותם, כמיתה על קידוש שם שמים (כשלמדנו דברים אלה בשביעית מהרב קופמן שליט"א לא שיערנו כלל שהדברים יתקיימו באחד מבני החבורה).
ה' יקום דמו, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ובלע המוות לנצח וחרפת עמו יסיר.
מיכאל לוצקי,
מחזור כ"ח - ישל"ץ.
|
| |
|
היה מ"פ שלי שנתיים
|
כפיר
20/1/09
|
|
אחי ורעי
|
לא הכרתי מפקד נערץ כמוהו
אגדה
|
|
|
|
|