|
|
ד' אייר התשע"ב 24.04.2012
ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
עוד שנה חלפה, ואיתם געגועים לקולך, לצחוקך, אליך... ופתאום אין מה לכתוב, הכל נראה כזה חסר משמעות בחיים, ובמוחי מתחיל להתנגן לו שיר.
שיר על געגוע פשוט כך...
עוד שנה חלפה,
עוד שנה טרופה,
עשבים שוטים עלו בשביל ובגן.
רוח נאנח
את התריס פתח
ומכה בקיר הישן,
כמו קורא:
הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים.
היום דועך ואין סימן.
הביתה, הביתה
טרם רדת אור.
לילות קרים,
לילות מרים,
קרבים עכשיו לכאן.
עד עלות השחר
מתפללת לשלומך,
שבויה באזיקי פחדים
אני שומעת צעדים.
הביתה, הביתה,
כי עוד לא ניתן
כל מה שהובטח לנו מזמן.
לא נשכח לעולם,
|
אילן |
24/04/2012 |
|
|
עוד שנה חלפה...
עוד שנה חלפה והנה אנחנו כאן,
זוכרים, זוכרים אותך יוסי, כפי שאתה ,
מצחיק, לפעמים קשוח,
את קולך המיוחד, את צחוקך המתגלגל.
את ימי שישי על המדרכה מנקה את הרכב.
את הגינה שכה אהבת לטפח.
את החבר'ה ששמחת לארח.
כן, פתאום נשאר רק געגוע, געגוע וחלל עמוק שהותרת.
ת.נ.צ.ב.ה
יום הזיכרון 2011
|
חבר |
09/05/2011 |
|
|
ערב יום הזכרון התש"ע
ד' באייר התש"ע, 18.04.2010 ערב יום הזכרון לחחלי מערכות ישראל.
מתגעגעים, אוהבים ולא שוכחים.
יוסי אתה חסר כאן לכולנו. , היינו רגילים להפגש באקראי , בשמחות , באירועים, או סתם ככה באמצע היום,
הגעגוע קשה וכבד מנשוא, פניך ניבטים וקולך מהדהד באוזני,
ת.נ.צ.ב.ה.
|
א. |
18/04/2010 |
|
|
ערב יום הזכרון התש"ע
ד' באייר התש"ע, 18.04.2010 ערב יום הזכרון לחחלי מערכות ישראל.
מתגעגעים, אוהבים ולא שוכחים.
יוסי אתה חסר כאן לכולנו. , היינו רגילים להפגש באקראי , בשמחות , באירועים, או סתם ככה באמצע היום,
הגעגוע קשה וכבד מנשוא, פניך ניבטים וקולך מהדהד באוזני,
ת.נ.צ.ב.ה.
|
א. |
18/04/2010 |
|
|
יוסי
עברו כבר יותר משלוש שנים, אני עובר מדי פעם ברחוב הקטו והשקט (רחוב מצפה) ומצפה לראות אותך משקה את הגינה, יוצא לריצה , או אפילו סתם שוטף את האוטו, למען האמת בכל פעם שאני שם אני חושב אולי תחזור מתישהו, וזה לא קורה ,
השכונה שבה גדלנו כבר לא אותו דבר, מאז שהלכת יוסי, הכל כבר השתנה זו לא אותה שכונה לא אותו דבר. היתי רגיל להפגש איתך מדי פעם בימי שישי, באירועים, בשמחות, ואפילו סתם לשיחת חולין ופיתאום נשאר רק געגוע, געגוע עמוק געגוע בלתי נסבל.
הייתי רוצה להתעורר מהחלום הרע הזה. אבל אני יודע שזו המציאות,
מדי פעם כשאני בצפון אני משתדל להגיע למקום שבו נפלת. והאירוניה שבדבר (אם אפשר להשתמש במושג הזה) שם בדיוק במקום הארור הזה שם קבורים אנשי תל חי שהגנו בנפשם ובגופם על ארץ ישראל, כך בדיוק כמוך, וכפי שאני הספקתי להכיר אותך ואת הפטריוטיות שבך. והאמונה "שאים אנחנו לא נשמור על עצמינו אז מי כן " מעוררת בי את הגאווה ואת הכבוד להיות חבר של אדם כמוך, אציל, אחראי, מסור,
יוסי, אתה חסר.
תהי נשמתך צרורה בצרור החים.
|
חברים, שכנים |
06/02/2010 |