|
1949 - 1949
|
מהמרכז מידע - פלמ"ח
11/1/07
|
|
סיפור מהצבא - מבצע יואב
|
|
|
|
אוכלוסיית העיר באר-שבע מנתה כ-4000 נפש. רובם ברחו לאחר ההפצצות היומיות, שביצע חיל-האוויר החל ב-15 לאוקטובר וביתר שאת, כשהחלה ההפגזה בבוקר ההתקפה על העיר. היו בעיר מחסני אספקה שתמכו בכוחות המצריים שפעלו באזור חברון - בית לחם. הגן על העיר סדר גודל גדודי וכ-200 מתנדבים חצי סדירים. לרשות הכוח עמדו תותחי הוביצר 3,7" וכמה תותחי 6 ליטראות. רוב צלעות העיר הייתה מוקפת גדר ובחזיתה תעלת נ.ט. על הגדר והשטח שלפניה חלשו מצדיות מוגבהות.
הכוח התוקף בפיקוד מפקד חטיבת הנגב נחום שריג, הורכב מחיילי הגדוד השביעי שכלל פלוגת חי"ר ופלוגה מסייעת, שתוגבר בגדוד 82 שכלל פלוגת חרמ"ש ומחלקת משוריינים נושאי תותח 37 מ"מ מחטיבה 8; הגדוד התשיעי [גדוד "הפשיטה"] שכלל את פלוגת 'הקומנדו הצרפתי' ואת פלוגת סולל מהגדוד השביעי. הכוונה הייתה לכבוש את העיר בקרב לילה, אך בשל התאחרות הכוחות בדרכם משטחי כינוס להיערכות, נדחתה שעת ה-"ש" ל- 04:00. המבצע התנהל בסדר הבא:
שלב א': ליל ה-20/21 – תנועת כוחות משטחי כינוס להיערכות:
יחידות סיוע האש יצאו מאזור חצרים - סוללת מרגמות 81 מ"מ של גדוד 88 הוצבה ממערב לעיר, סוללה נוספת הוצבה מצפון לעיר. סוללת תותחי 65 מ"מ הוצבה ליד חצרים; יחידות חסימה והטעיה מהגדוד התשיעי יצאו מחזלה וחלוצה - 2 מחלקות ג'יפים בפיקוד שאול ביבר, ניסו לחסום את הכביש מצפון לבאר-שבע, אך נחסמו בגלל זרם הבורחים מהעיר. ניסיונו לאגף את הבורחים ולהגיע לנקודת החסימה מדרום לדהריה, הופסק משהוברר שהעיר עומדת ליפול לידינו; מחלקת משוריינים בפיקוד יוסי גרינברג חסמה את הכביש מדרום לבאר-שבע; פלוגה מעורבת של זחל"מים ומשוריינים בפיקוד גרשון דובנבוים (דבמבם) המתינה להתחיל בהטעיה בגבעות מדרום מערב לעיר.
חבורת הפיקוד של המח"ט (חפ"ק), והכוחות המסתערים - הגדוד השביעי וגדוד 82 שיצאו משטח כינוס ליד משמר-הנגב, והכוח המסתער של הגדוד התשיעי, שיצא משטח כינוס באורים, נעו בכביש עזה - באר-שבע עד גשר אבו-רקייק המפוצץ. משם בדרך עפר עד שטח היערכות מצפון לעיר.
הרתק הגדודי של הגדוד התשיעי, בפיקוד אלכסנדר ויתקון ('סשקה הגדול'), שכלל 8 מקלעי בזה, 2 תותחי 20 מ"מ ו-2 מטולי M-2 ונועד לחפות על הפריצה לעיר, נערך על גבעה 800 מ' צפונית לעיירה.
שלב ב': פריצת הגדוד התשיעי לתוך העיר
ב-04:00 פתחו יחידות האש בהפגזת העיר. באותה שעה החל 'דבמבם' לבצע התקפת הטעייה מכיוון דרום-מערב. הרתק - בפיקודו של 'סשקה הגדול' - פתח באש עזה. עד 04:10 חלפה 'מחלקת המפקדים' רכובה ב-3 זחל"מים, בפיקודו של "שרלונה" ממזרח ל"שכונה החדשה". הם נעו לעבר הקטע שאותר יום קודם בסיור אויר על ידי קמב"צ הגדוד התשיעי שמחה שילוני, כמעבר המחבר בין השכונה החדשה והעיר. נפתחה עליהם אש, הם ירדו מזחל"מים, תפשו עמדות, שיתקו שלוש מצדיות, ואבטחו את המעבר. פלוגת "הקומנדו הצרפתי" בפיקודו של טדי איתן התקדמה בזחל"מים ממערב ל"שכונה החדשה" עד לתעלה. שם ב-05:15 ירדה מהזחל"מים ומשם דרך בית הקברות המוסלמי - לאחר שספגו נפגעים - הגיעו לסמטאות. הם פנו בדרישות לפנות את הנפגעים, אך באותם ימים עוד לא פעל פינוי לאחור. בטהור בתים ירו מנשקם האוטומטי ללא חשבון ומפקדם טדי איתן דיווח שהם נותרו כמעט ללא תחמושת. השעה הייתה 06:00, תנופת ההתקפה נעצרה. המח"ט החליט להפעיל גל הסתערות שני מול תחנת הרכבת.
שלב ג': הסתערות הגדוד השביעי לעבר תחנת הרכבת.
פלוגת החרמ"ש ומחלקת המשוריינים מגד' 82 הוכפפה לגדוד השביעי. מפקד הגדוד השביעי פקד על מפקד פלוגת החרמ"ש, דב שמבורסקי לבצע הסתערות חזיתית "רכובה" אל תחנת הרכבת. כשהתקרבו הזחל"מים לתעלת הנ"ט הם עלו על מוקשים. הזחל"מים הסתובבו ונסוגו, 2 זחל"מים נותרו פגועים בשטח. כוח הרתק ירה לעבר המצרים שיצאו צוהלים לעבר הזחל"מים הנטושים. תותחי המצרים ירו לעבר הרתק וחפ"ק החטיבה. זה היה רגע של משבר.
בשלב הזה החליט המח"ט להכניס לפעולה את העתודה האחרונה - פלוגת החי"ר של אברהם אדן ('ברן'), מהגדוד השביעי. המ"פ ברן, קיבל בשעה 07:00 פקודה מהמג"ד עוזי נרקיס להסתער אל תחנת-הרכבת בחיפוי משוריינים מגדוד 82. הוא יצא בראש פלוגתו להסתערות רגלית בכידונים שלופים. המשוריינים ירו מתותחי ה-37 מ"מ לעבר העמדות המצריות. הפלוגה עברה את הגדר הדו-שיפועית, התברר שתחנת-הרכבת נעזבה ולידה נמצאו תותחים וכלי-רכב נטושים. הפלוגה המשיכה לעבר בית הקברות, התגברה על מחלקה מצרית, המשיכה והשתלטה על בית-הספר הסמוך למבצר המשטרה. השעה הייתה 08:45.
שלב ד': כיבוש מבצר משטרת באר-שבע
שעה שפלוגת ברן יצאה להסתערות, דיווחו החסימות שהחלה נטישה מהעיר. המח"ט הורה לחדש את המאמץ של הגדוד התשיעי. הורדה פקודה ל'מחלקת המפקדים' ולפלוגת סולל מהגדוד השביעי, שצורפה לגדוד התשיעי, להצטרף לטיהור העיר. פלוגת סולל, "מחלקת המפקדים", ו"הקומנדו הצרפתי" התקדמו בסמטאות וטיהרו בתים בצפון העיר, "הקומנדו הצרפתי" תפס מבנה דו קומתי (מועדון הקצינים) ואת המסגד. חוליות של 'מחלקת המפקדים' הוצבו בצמתים לאורך מסלול הבתים אותם טהרו, "שרולנה" ודג'ני הצטרפו לתדי איתן במועדון הקצינים. הם דיווחו שקשה להתגבר על מבצר המשטרה ממנו נמשכו צליפות. כעבור זמן, הגיע לעיר מפקד הגדוד התשיעי ישראל כרמי ועמו תותח נ.ט. 6 ליטראות, שהיה ממותקן על זחל"מ. הצליפות מהמשטרה נפסקו, לאחר שנורו על המשטרה 5 פגזים מתותח הנ.ט. ב-09:45 נכנעו המצרים.
כל הכוחות החלו להתרכז בתוך העיר, אך לשמחת הניצחון נילוו תופעות של ביזת רכוש. כתוצאה מכך, לקח זמן רב – למפקד הגדוד התשיעי שקיבל פקודה לנצל את ההצלחה ולכבוש את קמפ-א-שרף (12 ק"מ מדרום לב"ש) - לארגן את הגדוד. הוא הגיע למקום סמוך לחשיכה וחזר. המח"ט שריג מינה את מפקד הגדוד השביעי, עוזי נרקיס למפקד העיר.
בכיבוש באר-שבע נהרגו 6 לוחמים, מהם ארבעה מאנשי "הקומנדו הצרפתי" ושניים מהגדוד התשיעי; נפצעו 21 איש - 14 מ"הקומנדו הצרפתי" ו-7 מהגדוד התשיעי. אבדות האויב היו 60 הרוגים ו-60 פצועים ומספר דומה של שבויים. נתפסו 4 תותחי הוביצר "3.7, תותח 6 ליטראות, 42 מכוניות ומצבורי נשק.
אחרי הכיבוש העביר ראש הממשלה ושר-הביטחון דוד בן-גוריון מברק ליגאל אלון: "תמסור ברכת העם היהודי וממשלת ישראל לחיילינו ששחררו הנגב וכבשו את באר-שבע. בדמכם חדשתם הקשר עם אברהם אבינו".
היערכות להגנת העיר: למחרת, ב- 22.10 נקלט בהאזנה כי המפקד המצרי בהר-חברון מכין כוח לתקוף את באר-שבע. מפקד הגדוד השביעי פרש את כוחותיו בתוך העיר ובעמדות שולטות מחוץ לעיר, אך ההתקפה בוששה לבוא. הוחלט לפוצץ את הגשר על נחל חברון מדרום לדהרייה.
ב-23.10 יצא כוח של הגדוד התשיעי, שכלל 2 משוריינים ו-2 זחל"מים, בפיקודו של דבמבם, כדי לפוצץ את הגשר. כשהתקרבו לגשר פתחו עליהם השומרים באש. בחילופי האש נפצע דבמבם בבטנו מכדור חודר שריון. הזחל"מים הניסו את השומרים ופוצצו את הגשר. דבמבם שפונה לבית החולים החטיבתי ברוחמה מת מפצעיו. אבל כבד ירד על הגדוד התשיעי וברחבי החטיבה. מספר לוחמים נוספים, נהרגו לאחר כיבוש העיר בעת פירוק מוקשים, אחד נהרג בעת הפצצה מצרית על העיר.
|
|
|
|
|