קהילת המנחמים של אלכסנדר סשקה ויתקין

סבאלה	פאר לי שחר 21/11/10
הספד של מיטי- מיטל ביהלויה
סבאלה אז כבר כולם הזכירו שאתה גיבור.גיבוש כילד במלחמת העולם.גיבור כחיל במבצע יואב.מטר תישעים עיניים ירוקות חיל כובש ובלורית,איך לא תהיה גיבור.? נולדת כדי להיות כזה.אבל בשבילי היית סבא.הסבא היחיד שהיכרתי.וככה נוצרים מושגים בחיים.סבא בשבילי זה סשה.אתה ולא שום אדם אחר. סבא,את הברבי הראשונה שלי אתה קנית לי זוכר?הלכנו עם אמא לכלבו שלום וירדנו במדרגות הנעות לקומה של הברביות,אמרת לי לבחור איזה בובה שאני רוצה - כמובן שבחרתי את הכי יקרה.ןאז אמא אמרה שאני אקח בובה אחרת,אבל התעקשת ןאהבתי את הברבי הזאת סבא... וגם את היום ההוא שנסענו לעזה - לאיזה כפר,ורדף אחרי תרנגול הודו וצעקתי "שד שד"והסברת לי שאין שדים וזה רק תרנגול.אבל עם כל הילדות הזאת של אוסף של זיכרונות וסיפורים קטנים - אתה הכי הכי חסר לי עכשו. ועכשו כשמגיעים לגיל שמביים מה זו אהבה ומסתכלים סביב ושואלים כמה אנשים יש מסביבךשאוהבים אותך אהבה אמיתית וכנה ולא משנה מה.... ו"אני אוהב אותך מיטי" "את יודעת שאנחנו אוהבים אותך נכון?" להרבה אנשים קשה להגיד את המילים האלה כאילו הם מפחדים להוריד בעוצמה של ישהו...הרואי...אבל לך היה קל פשוט - זה עובד "ופאר לי את יודעת שאני אוהב אותך נכון?...הנכון הזה שתמיד היה בסוף המשפט כדי לוודא שלמרות אין ספור פעמים שהמשפטים האלה נאמרו הם הופנמו, וכן סבא אני יודעת שאתה אוהב אותנו. כשהייתי אצלך עם אריאל 4 ימים לפני הסוף נתת לנו נאום סיכום. השבוע האחרון בבית החולים בין "לכו לכו - אל תפריעו לעצמכם"זכינו לשמוע אותך,כמה שהיית שקט...סוף כל סוף דיברת, ו"סבתא שלכם זה משהו ...זה לא מובן שאליו שתדעו...רק כשאדם בזמנים קשים הוא רואה מי באמת סביבו...ואבא שלכם...הוא עובד קשה שם,הוא יצליח...הוא עושה את הכל בשבילכם,אתם יודעים שזה מאהבה ,נכון?"שוב ה"נכון"הזה... ו"אריאל?הילד הזה. רק שימשיכו החיים שלו להיות כמו שהם עד היום.הוא יצליח"ו..."דנדי,דאגתי לה ותיראו איפה היא...מנורי משהו...בחור כארז... ו"אמא שלכם היא קסם - אחרת אי אפשר להסביר את זה מעל ומעבר לעולם הזה..., ו"...מיטילה לך אני לא דואג..." סבא.זו מחלה נוראיץ הסרטן,הכאב ,הסבל, אבל דווקא חוסר הפיתאומיות,הזאת,נתנה לנו אפשרות להגיד את כל המילים האחרונות. אני יודעת שהכל נאמר.ושהישארת אותנו חזקים.מלאים בהוויה שלך.ואני יודעת שאם הייתי אומרת עכשו אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך,נכון?? אני יודעת שאתה יודע.....

wife	רחל ויתקין 25/2/07

דוסטוייבסקי הסופר האהוב ביותר על סשיק כתב בסיפרו "האחים קרמזוב" שיש וזכרון ילדות טוב אחד יכול להביא את הישועה. לסשיק שנולד בגומל בברה"מ לשעבר לאב רופא ואם רוקחת לא היתה כלל ילדות .אולי זיכרון טוב אחד איך היה גולש על מיגלשיו בשלג כמה שעות לכל כיוון לראות ילדה שמצאה חן בעיניו. בגיל 14 הוא כבר היה המבוגר האחראי להביא מזון הביתה לאימו ואחיו הקטן.אתם מבינים מלחמת עולם שניה - רעב גדול.בגיל 16 אמר שהוא בן 18 התגייס לצבא הרוסי והחל את נדודיו באירופה. אימו של משה דיין דבורה גייסה אותו לשורות המוסד שעסק ב"בריחה"(לפלח בכל דרך אפשרית משאיות של צבא ארה"ב המנצח.להעמיס עליהן את שארית הפליטה ולהביאם לאוניות באיטליה ולהעלותם באופן בלתי לגאלי ארצה. נתפס פעם-וקיבל את המכות הקשות ביותר בחייו דווקא במעצר אצל האמריקאים והצליח למלט את נפשו) הוא הגיע אלי מערבות הנגב,ביום העצמאות 1955 היכרנו בבית קפה ניצה מול מוגרבי-יום הפשלה שבו המצעד לא צעד אבל אנחנו מיד צעדנו יחד ונישאנו באוקטובר אותה שנה(52 שנה לא הולכות ברגל)למרות שאותי הזהירו פיות טובים כי הוא מתחתן איתי מאחר שלא נשאר לו את מי להכיר ואותו הזהירו שאני יוצאת רק עם אמריקאים וגויים.(בסך הכל עבדתי בשגרירות ארה"ב) זו היתה תקופת הצנע ומסיבת הכלולות במלון תדמור הרצליה בלטה בכמויות הויסקי והקאוויר תודות למחסני המזון של שגרירות ארה"ב.ובעיתונות תארו את שורות מכוניות השרד של הקורפוס הדיפלומטי וצה"ל-מחזה נדיר בזמנו.רפאל קלצ"קין שכתב את מילות השיר ב"ערבות הנגב" ומנשקה בהרב שכה היטיב ללוותו על האקורדיון הרימו ורוקנו הרבה כוסיות לחיי אהבתנו.עכשיו הם מארחים לו חברה ביחד עם שייקה אופיר אריק לביא ושושנה דמארי אותם כה אהב והעריך. אחד מזיכרונותיו היפים היה ערב ארוך שבילינו עם שושנה ומשה וילנסקי כאשר ארחנו אותם למופע הצדעה בבאר שבע לחיל השיריון בתום מלחמת סיני. כשחזרנו בג"יפ לתל אביב היא שרה לו אישית עד אור הבוקר בבר 51 ברחוב הירקון(גם היא נהנתה מקוניאק טוב וצחוקה המצלצל היה בלתי נישכח) השפה העברית (או יותר נכון חוסר השפה) לא היוותה מיכשול עבורו כלוחם בשורות הפלמ"ח (עם יצחק שדה דיבר רוסית) ובמלחמת העצמאות בלט משיכמו ומעלה תרתי משמע במנהיגותו אומץ ליבו וכישוריו אחרי הכל כמה מילים דרושות במלחמה: אש,"שיסן" (באידיש)ובעיקר "אחרי" ומילה שאימץ מערבית "אודרוב" (יאלה) ובאהבה צעירה יש הרבה תחליפים לשיחות נפש אל תוך הלילה.ברן(אברהם אדן) בסיפרו עד""דגל הדיו" כותב בהומור והרבה חיבה כיצד בעת ההמתנה לקרב, מורטת עצבים, סשקה שהיה רגיל בקרבות נוסח מלחמת העולם השנייה באירופה שואל אותו "איז יש מלחמה איז אין מלחמה?"וכך קרא ברן לפרק שלם בסיפרו. בפרק אחר ברן ניזכר בקטע המזכיר קצת את הגשש החיוור "המפתחות בפנים הכל בסדר זה שום דבר סע לשלום "כאשר סשקה וברן במחווה ג'נטלמני מנסים להעביר את התענוג המפוקפק לנהוג בג'יפ כאשר מערכת ההילוכים השבורה קשורה בחבל ושניהם מוותרים על הכבוד ללא הצלחה. את הספרייה המהודרת ברוסית אותה רכש וקרא בצימאון העלמתי מהמדפים ולאט לאט ללא לימוד מסודר רכש ידע בעברית קרא עיתונים וכתב ידו היה יפה להפליא כאישיותו. אורי דן-שהחל אז את הקריירה העיתונאית שלו פירסם את כתבתו הראשונה בעיתון "במחנה" כתבת שער עם צילומים תחת הכותרת "שיריוניו של סשקה" -ניפטר גם הוא כמה ימים אחרי סשקה. בתום תקופת צבא הקבע הכיר את פיליפ הרשברג מגדרה ,אישיות יוצאת דופן,שעלה ארצה מפולין שם שרת קצין בגדוד פרשים.הוא היה במשך שנים חברו הטוב ביותר של אריק שרון-ועבד בארץ ביחד עם חצקל איש כסית בכריית זיפזיפ בהמלצת אריק שרון הקימו שניהם מפעל בתוך עזה לבלוקים ומרצפות בתקווה לשלום שיבוא במהרה ובגדול.אהבתם זה לזה היתה כדוד ויהונתן כל יום שישי פתחו שולחן ב"כסית" שהתארך והתארך דרך פיליפ הכיר את יעקוב מרידור ויחד ניסו לפתח שווקים ברוסיה.סשיק מצא עצמו בין שועי עולם וכבש את ליבם בשפתו המליצית ונועם הליכותיו. שווארנאצה שהיה שר החוץ של רוסיה ונבחר לנשיא גרוזיה שכנע אותו להקים מפעל למים מינרלים בגרוזיה (כמה היה גאה ומלא סיפוק להביא את נשיא גרוזיה לבית הנשיא שלנו עיזר ויצמן). אלי שהצטרף אל סשיק לפתיחת המפעל וראה את שעתו הגדולה ואת הראיונות שהעניק לטלוויזיה אמר לי:"ראיתי מלך" וסשה קיווה שאלי יהיה הנסיך. גרוזיה הארורה הלוואי וכף רגלו לא היתה דורכת ומועדת בה. היא שהביאה עליו את חמש שנות חייו האחרונות-11 ניתוחים 4 החלפת תותבות עצם אגן הירך,תרופות לשיכוך כאבים ואנטי זיהומיות ואולי בעקבותיהן שלושה חודשים אחרונים בהם הסרטן אכל כל חלקה טובה בגופו החסון .הוא הגיבור שלנו. הוא דבק בחיים ואושרו הגדול ביותר היה שהספיק להציף בעוד ועוד אהבה את פאר לי שלו אותה אהב מכל שלא משה מצידו (כל ערב בירכה ללילה טוב בתצלומיה עם רבין, קלינטון, שרון וגורבצ'וב שהיו ממולו) אריאל הקטן שליווה אותו באופטימיות שמר עליו כאשר יצאו יחד החל ממקל ועד הליכון :סרן דנהלה והרב סרן מנור שלה הסבו לו כל כך הרבה נחת באושרם והוא גילה כל יום עוד תכונה של מנור הראויה לצל"ש, מנור שהקל כל כך את הובלתו להקרנות בבקרים.כמה אהב להצדיע לכם כשהייתם במדים. מיטי הנכדה הנסיכה שהיה נוכח בלידתה והיה הראשון שראה אותה כשהוציאו אותה מחדר לידה והיה בטוח שיש לה זוג עיניים הכי גדולות בעולם והיא פתחה אותן לכבודו, וגם חייכה אליו, (מי יכול להתווכח איתו?) היתה מביאה לו מרק "קובה" מיוחד שהמציאה לבית חולים והוא היה טועם ואומר "מעניין מאוד, איזה אדריכלית נפלאה". אשרי מי שזכו לשעות סבא שכזה ואשרי הסבא שפונק על ידי נכדים שכאלה. גרי שנקרא על שם אביו של סשיק, כמה דאג לך כל זמן שהייתך בהודו אחרי סיום תקופת שרותך הארוכה בלבנון. הוא כמובן היה גאה שהיית קצין צנחנים מצטיין. (הרי סשיק סיים קורס צניחה ראשון מסוגו בצה"ל וקיבל כנפיים בין הראשונים), הוא ידע מה השרות בלבנון עושה לאדם. הוא נרגע רק כשחזרת מהודו עם מיכל לצידך, וכה ציפה לחתונתכם במרץ השנה. כמה טוב שהספיק לחגוג את יום הולדתו ה 79 כשכל נכדיו מסביבו וכיבה את הנרות על העוגה בטקס המסורתי כבכל שנה. נר אחד לסשיק, נר שני לפאר לי ונר שלישי לדנה. את הנר הרביעי לזכר שולה אחותי אותה כה העריץ, יוכל להדליק ולכבות איתה יחד בעולמם שם למעלה. ועכשיו הגעתי לנכדה הבכורה גל: סבא הבין היטב וליווה אותך בכל שלב בחייך וכל כך הצטער שאין בידו להקל, איך התעקש לרדת ולעלות את עשרות המדרגות המסוכנות עבורו ולא להחמיץ אף שלב של חווית נישואייך עם יובל ממנו כה "אחז". יש לי הפתעה עבורך גל, סבא שלך שלח לך אות שהכל מעתה יהיה בסדר, וכאשר היה כך היה: כאשר פתחתי את ספר התנ"כ באקראי כדי למצוא ציטטה מתאימה מספר עמוס נביא הנחמה ("הטיפו ההרים עסיס והגבעות תתמוגגנה; יטעו כרמים וישתו את יינם"), כדי להמחיש כי מאז הנביא עמוס ועד עמוס מלר לא היה חבר טוב ונאמן כעמוס בנין. התנ"כ נפתח על פרק מ"ה בתהילים ומבטי נחת על שורה הכוללת את המילים גל ואופיר וכאשר הסתכלתי על תחילת הפרק, מצאתי את המילים המתאימות ביותר לסבא שלך "יפיפת מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלוהים לעולם חגור חרבך על ירך, גיבור הודך והדרך". ואימא שלכם ורדהלה שלנו, היית לו לעונג כל תקופת אשפוזו הארוך באיכילוב, וזה לא קל לראותו במצב כזה כמעט שנתיים נטו. סשיק תמיד ברך אותך שיהיה לך הכי טוב שיש ושיבח את חן הליכותייך וחיוכך הרחב תמיד הוסיף שיום אחד יבוא איזה דדי כמו לאחותך נילי, המשמשת דוגמא לכל מי שבמחיצתה. ג'ינג'י (משולם) עליו אין לפסוח , הוא אמר קדיש בלוויה, הוא מלווה אותנו מאז ילדותו בבני עקיבא עם פאר לי, סשיק כל כך העריך את הידע שלך. סיומה ידידו לשבתות בבוקר לאורך כל כך הרבה שנים, ידיד אמת, החברים מאולגה שממש עזרו לו להעביר בקרים גם בכאבים: דפנה וחי רחל, איציק, וכמובן מיכה אומן מנורות טיפני וראש ארגון הקשתים, רב תודות לכולכם והרבה בריאות. מקום מיוחד ביציע שורה ראשונה שמור ליהודה אפרוני ורבקי אותה הכיר סשיק כשהיא ילדה בת 14. זיכרון נפלא העניק לו יהודה כאשר צרף אותנו להופעה בתיאטרון ירושלים של המשורר הרוסי יבטשנקו וסשיק הכריז שיהודה דיקלם את הדקלום לעברית הרבה יותר מרשים מהדקלום ברוסית. ליבו הרחב של סשיק הכיל פינות חמות לחברותי, מלכת המלכות, כפי שהכתיר את מלכה רוזנשטיין הפסלת, שרה ברוכין, שתמיד ציין את הערכתו לנחישותה וכישוריה הרבים פעם אף נכח איך היא מטפלת במכונית מקולקלת ואמר שהיא עושה זאת יותר טוב ממנו וברן גם יחד. עברנו בוילה שלה בסביון את הסקאדים וקור רוחה היה ראוי לשבח. שם למד סשיק לראשונה את המשפט "של נעלייך מעל רגלייך" כדי לשמר את לובן השטיחים. גנדי ז"ל היה מטלפן אחרי כל אזעקה לשמוע אם הכל עבר בסדר. ואחרונה אחרונה חביבה לא נשכח את רירי אותה אימצנו ללבנו לפני שנים רבות. סשיק עוד הספיק לספר לאריאל על חברותו האמיצה עם גרישה "הטנקיסט" הראשון של מדינה ישראל, ולהכיר לו את טטיאנה (אביבה גלזר), חברתו הטובה ביותר מאז עבודתם באל על (היא האישה היחידה בזמנובעלת הרשיון לאמן טייסים). אריאל קיבל מסשיק לאחר ששמע את כל סיפור חייו של גרישה את המשקפת אותה נתן למזכרת לסשיק לפני שנסע לארה"ב. גרישה קיבל את המשקפת מתנה מקצין אמריקאי באירופה. סשיק תמיד אמר שאריאל הוא החבר הטוב ביותר שלו, מלבד היותו נכדו הקטן ואהוב הכי הכי, שתמיד משרה עליו ביטחון ושהוא ידע להעריך מה זאת חברות ולכן המשקפת ראויה לו והוא ראוי לה. סשיק אני לא נפרדת ממך, הלכת מאיתנו בנשיקה. בזכות דודך יוסף ויתקין ישנו אפילו יין ויתקין מכפר ויתקין ורחובות בת"א חיפה ונתניה. יש לך את הכבוד המגיע לך באתר הפלמ"ח, עם תמונותיך. לא תישאר לבד בחושך זיכרון חייך מלאי התוכן ותרומתך הנדיבה לכולנו בעצם היותך בננו תמשיך להציף באור וחום. סיפור אהבתך, לא תם ולא נשלם. זה הזמן להודות לפאר לי ואלי על אחוזת הבית שהכנתם לנו, אני קוראת לה מלון חמישה כוכבים, כפי שאימך ג'ניה כינתה אותך "זאריק"- כוכבי, אותה אישה נפלאה ואמיצה שדאגת והעלית ארצה וקיימת את המצווה הנעלה מכל "כבד את אביך ואימך" וסעדת אותה בשנות מחלתה הקשה. נוח על משכבך "זאריק"/ סשיק, זכית במנוחת הלוחם שלך. ניצחת. ואם אלוהים עסוק מדי ויפספס את הגעתך, בטוחני ששכינתו כבר מפנקת אותך לפחות כמוני אני "וייפ" שלך כפי שהכתרת אותי ואמשיך להיות עבורך הבית שלך, כפי שתמיד אמרת. נסיים בשירה סביב מקום מנוחתך ב"ערבות הנגב". תוספת מאוחרת: תודה מיוחדת לעמוס מלר שהעשיר את עולמנו בשיר הנפלא ששר על קברו של סשיק, בקול הבס העצום שלו לפי פואמה של פושקין על יתום הצועד בשלג שלימים הגיע להיות גנרל קוטוזוב הידוע, שניצח את נפוליאון, וכן ניגן קינה שחיבר לחליל לזכר ראול ולנברג שגם הוא הציל יהודים. עמוס מלר, הר אדם, כשרון גדול מהחיים הלך והצטרף לעולמו של סשיק כמה ימים לאחר מכן. רק שבועיים לפני פטירתו סשיק אמר לי לפתע "תראי שאחרי מותי תקבלו ממני מתנה" ולא הוסיף. אנחנו כולנו בדעה שעמוס הוא המתנה, עמוס סיפר לנו שסשיק האיץ בו לשיר עוד ועוד, שלא ילך קול כזה לאיבוד, לא להסתפק בהצלחתו כמנצח נודע, כחלילן, כמלחין שאין קול כקולו. כמה חבל שלא הספיק. את שירי "קונצרטו לסירנה" עמוס אהב ביותר בגרסתו האנגלית, ואני מקדישה אותו בתרגומו העברי: קונצרטו לסירנה נגן מאסטרו שלי נגן את גופי כינור מאן-ריי נגן מאסטרו שלי נגן גלי האוקטבות הגבוהות בתאי דמנו ישירו בעורקנו עד קרצנדו יטביעו המית קצוות עצבינו הצורחים בצעקה של קאלאס. נגן מאסטרו שלי נגן את כינורה הצועני של נשמת כרמן נגן מאסטרו שלי נגן בא קדשני שוב בזרעך גלימותיהם המסתובבות של מטדורים פגועים מכוונות את דרכינו למלכות שמיים וכבר נופל המסך הגנים של כרמן מתופפים את קריאתה לחופש גוברים על תפקידה כמכשיר עינוגים בזירת האהבה. נשמתי כסטרדיבריוס שבור מיתריו מרוטים מיתר מיתר בנסיונות נפל להשיג הרמוניה בלתי אפשרית מלבד מיתר אחרון. נגן מאסטרו שלי נגן אה ברטט כה עדין אל תפגע באיזון השברירי כל כך הוא מכוון לתנודות "למי צלצלו הפעמונים" אדמה זזה, אנקת גבהים של קתי שירו של ברל "נה קיטה פה" ציוריו של גוגן בטהיטי נגן מאסטרו שלי נגן אם תצליח בשרביט קסם לגלות את המפתח הסודי לקונצ"רטו של סירנה זו. * * * * * את שירי "סינדרום ירושלים" סשיק אהב מכל שירי סינדרום ירושלים בשנת 2001 סינדרום ירושלים מצא אותי סובבת את חומות העיר העתיקה בשעות ורוד השקיעה הרך בתחושת דז"ה וו מוזרה מעורבת עם עתיד ממוחזר שלושת הדתות כורעות בוחשות כמכשפות מקבת קולות וריחות של כל שווקי עולם בצליל נקישת כוס מתכת של אלקסיר ניפגעתי בסינדרום ירושלים חשבתי שאני מחוסנת מפניו מספרים שרק יחידי סגולה נחשפים להתנסות מיסטית ולוקים בו אבל הנה אני זועקת מילים כדורבנות מעל כל גבעה רמה: אם אשכחך ירושלים אם אבגוד במהותי שאאבד את זיכרוני את ששת חושי,את ישותי את שער הפרחים של שירתי את ירושלים של רוחי אני חשה את נגיעת הנצח על כתפי זה לא המשיח רק אבן אינתיפדה השמים ללא עננים ניפתחים במטר אש ברק ורעם שחור זאת לא מרכבתו של הנביא אליהו על מרגלות שער הפרחים כמכשפה רביעית של מקבת אני ממררת בעיניים זולגות גשם דמעות להופעת קשת הענן הערטילאית הבוגדנית המובטחת. מעתה ואילך אתה סשיק סינדרום ירושלים שלי.